במסגרת הסכם גירושין אשר נחתם בין בני זוג וקיבל תוקף של פסק דין, הוחלט כי הבעלות על דירה בעיר העתיקה בירושלים תעבור לידי הגבר, ואילו האחרון ישלם לאישה 2,800,000 דולרים וכן 2,500 דולר בשבוע.
תשע שנים לאחר מכן הגיש הגבר תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ובה עתר לחייב את האישה להשיב אליו מטלטלין אשר נותרו בדירה שהייתה שייכת לצדדים לפני פרידתם. הגבר טען כי במידה והאישה אינה יכולה להשיב את החפצים, על בית המשפט לקזז את שווים, כשישה מליון דולרים, מחובו כלפי אשתו לשעבר.
קראו עוד בתחום:
- ביטול פסק בוררות שניתן במחלוקת בין אחים
- האם הכספים הועברו במתנה או שלא כדין?
- האם צד שלא סייע בעבודות התא המשפחתי יהיה זכאי לרבע מהנכסים?
בית המשפט ציין כי הסעד החילופי של קיזוז החיוב על פי פסק דין, אינו יכול להיטען ללא סכום כסף קצוב. עם זאת, הגבר לא השכיל להוכיח את קיומם או שווים של המיטלטלין המדוברים. כמו כן, נדחתה גם תביעתו להשבת שווים.
מדוע נידחתה התביעה?
התובע ניסה ראשית להסתמך על הצהרת מס אשר ניתנה כשנה לפני מתן פסק הדין המקורי. בית המשפט בחן את המסמך וקבע כי מדובר בשני עמודים מתוך מסמך שלם, אשר אינם מהווים עותק מאושר והפרטים בהם מולאו על ידי הגבר בעצמו.
כמו כן, בית המשפט קיבל את טענתה של האישה כי מדובר בהצהרת רכוש לבנק ולא הצהרת הון לרשות המסים. בנוסף, חתימתה של האישה נעדרה מן המסמך המדובר. כמו כן, השופט ציין כי מדובר במסמך מלפני כעשר שנים, אשר אין למידע בו כל רלבנטיות לגבי שווים או הימצאותם של החפצים ברשות האישה כיום.
זאת ועוד, התובע הגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל, והצהיר כי ברשותו רכוש המסתכם ב-84.000 דולר בלבד וזכויות בדירה. השופטים לא הבינו כיצד מתיישבת הצהרתו זו עם היותו בעל רכוש, לטענתו, בסך של כשישה מיליון דולרים.
הגבר לא מצליח להוכיח את קיומם או שווים של החפצים
במהלך הדיונים בבית המשפט המשיכה הנתבעת לטעון כי החפצים הנטענים אינם ברשותה. במסגרת הראיות להגנתה, טענה האישה כי חמש שנים לאחר מתן פסק הדין, הייתה היא קורבן לגניבה וחברת הביטוח שילמה לה פיצויים על סך 50,000 דולר.
כמו כן, ביטוח נוסף למיטלטלין אחרי הגניבה לא נעשה. התובע טען כי איננו זוכר מדוע לא נכנסו הצדדים בפוליסת ביטוח מחודשת. בית המשפט קבע כי אין זה הגיוני שאדם בעל חפצים בעלי ערך כה רב, לא ידאג באופן ממשי ואמיתי לבטחם.
התובע ניסה להסתמך על אימיילים אשר בהם התוודתה האישה לכאורה על החזקת החפצים. עם זאת, השופטים קיבלו את טענותיה של האישה כי מדובר במהלכים שנועדו לגרום לתובע לעמוד בפסק הדין, ולא היה בכך כדי הודאה קבילה לצורך הליך משפטי. כמו כן, ניכר כי מתוך פיה של האישה, דיברו ילדיה אשר נתנו לה עצות רבות במסגרת ההתנהלות מול אביהם.
