תמש 12780-09-08 ג.י. נ' א.י.
כיצד ניתן לקבוע סוגיות הקשורות במשמורת ילדים כאשר האם חילונית והאב חרדי? מהי מערכת החינוך אשר תתאים לגידול הילדים, הן מבחינת אימם והן מבחינת אביהם? שאלות אלה עמדו במרכזו של פסק דין ארוך ומעמיק אשר ניתן על ידי השופט אסף זגורי. מדובר באיש ואישה אשר נישאו כאשר שניהם חילוניים. במהלך הנישואין, נולדו להם שלושה ילדים.
בשלב מסוים, בני הזוג החליטו לחזור בתשובה. כעשר שנים לאחר החתונה, פרץ סכסוך מר בין ההורים והאם עזבה ביחד עם הילדים את הדירה המשותפת. לאחר זמן מה, הצדדים התגרשו. בעקבות הגירושין, ובמשך מספר שנים, התנהלו הליכים משפטיים בין האם והאב בנוגע למשמורת הילדים וסוגיות הקשורות בחינוכם.
האישה טענה כי כבר מראשית חיי הנישואין היא נוכחה לדעת כי הגבר הינו "אדם שתלטן הסובל ממצבי רוח משתנים". לטענתה, הגבר ניסה לכפות עליה את דעתו ונהג כלפיה באלימות מילולית. האם טענה כי היא "נאלצה לנוס על נפשה עם הילדים". זאת ועוד, לטענתה, האב נקט באלימות כלפי אחד הילדים והיו חשדות גם של פגיעה מינית בבת הקטנה. יודגש כי באשר ל"פגיעה המינית", האב הגיש כנגד האם תביעת לשון הרע.
הצדדים היו חלוקים לא רק בנוגע למשמורת הילדים, אלא גם באשר למסגרת החינוכית המתאימה להם. בעוד האם טענה כי יש לשים אותם במסגרת חילונית, האב עתר לשיבוצם בחינוך החרדי.
האב הכחיש מכל וכל את טענותיה של אשתו לשעבר. לדבריו, חיי המשפחה היו טובים ומאושרים עד אשר האם "לקתה בדיכאון חמור בעקבות לידתה של הבת הקטנה". האב טען כי האם החלה להתנהג באופן בלתי ראוי, תוך שהיא מקללת אותו, צועקת על הילדים ומזניחה את הקטינים. לדבריו, מי שנהגה באלימות במשפחה הייתה דווקא האישה. האב טען כי הוא מעולם לא הכה את ילדיו, לא הפחיד אותו ולא נטפל אליהם. לטענתו, האם לא הייתה כשירה להיות בעלת משמורת בלעדית על הילדים בגין אלימותה ומצבה הנפשי. הגורמים המקצועיים אשר עמדו על נסיבות המקרה היו תמימי דעים כי המשמורת על הילדים צריכה להיות בידי האם. אף אחד מהגורמים, לרבות הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים, לא ראה לנכון להמליץ על משמורת משותפת.
עיקרון טובת הילד וקביעת מסגרת החינוך
השופט קבע כי בדומה לכל תביעה העוסקת במשמורת קטינים, העיקרון היחיד אשר הנחה אותו היה עיקרון טובת הילד. הודגש כי כאשר ההורים נפרדים יש לקבל החלטה אשר תביא לכך שהילדים יגדלו ב"סביבה יציבה עד כמה שניתן". לאחר יישום הכללים הרלבנטיים, לרבות התייחסות לתסקירי הגורמים המקצועיים, הוראות החוק, הפסיקה, והמלצות הוועדות המקצועיות בתחום (כמו ועדת שניט), נקבע כי יש למסור את המשמורת לידי האם באופן בלעדי.
קראו עוד בתחום:
- הפרדה בין קטין להוריו בגלל שיקולים כלכליים, האמנם?
- הסכמה בדבר חינוך הילדים בהסכם גירושין - האם מחייבת את הקטינים?
- חינוך במסגרת דתית בעקבות חשיבות קשר בין נכד לסב
- סמכות בית הדין הרבני לדון בשאלת חינוך ילדי הורים גרושים
השופט זגורי עמד על נסיבותיו האישיות של כל אחד מהילדים ואף ציטט דברים שאמר לו הילד הגדול כאשר הוא דיבר עימו ביחידות בלשכתו. הילד הביע מורת רוח וכעס כלפיו אביו וניכר רצונו לנתק את הקשר עם האב באופן מוחלט. השופט קבע כי אמנם יש לקחת את הדברים ב"פרופורציה", תוך התייחסות לכך שהילד הושפע מאד מהתנהלות האב כלפי האם, אך לא היה ספק שבלט מדבריו "גלעין של כעס ושנאה".
בפסק הדין נקבע כי למרות הרוח הרעה בין ההורים, ניתן היה להתרשם מכך שקביעת המשמורת בידי האם לא תפגע בהסדרי הראיה של האב עם ילדיו (ולא ביחסיו עימם). הודגש כי המומחים היו סבורים שהאם, חרף כעסה על בעלה לשעבר, הבינה את חשיבות הקשר של הילדים עימו כגורם בעל משמעות להתפתחותם הרגשית והחברתית. זאת ועוד, שני ההורים הבינו במהלך הדיונים בבית המשפט כי יש להם אחריות משותפת בנוגע למימוש מסוגלתם ההורית כלפי ילדיהם.
הפיתרון לחינוך - בתי ספר ממלכתים דתיים
בית המשפט התקשה עם זאת להתמודד עם סוגיית המסגרת החינוכית. בעוד שנקבע כי האם "אינה מסיתה את הילדים כנגד אמונותו של האב או הדת", האב היה מלא ביקורת כלפי מי שאינו שומר תורה ומצוות. נקבע כי גישתו של האב הייתה עלולה "להטיל ספק ביכולתו לאפשר שינויים באורח חייהם של הילדים". השופט קבע באופן נחרץ כי "כישוריה של האם לממש את אחריותה ההורית היו גבוהים עשרות מונים מכישוריו של האב". בסופו של היום, נקבע כי הדרך לגשר בין האמונות השונות של האם והאב, תהיה על ידי שליחתם לבתי הספר במסגרת הממלכתית הדתית. מערכת חינוך זו הוגדרה על ידי השופט זגורי כ"גשר נכון ומתאים בין אורח חייה החילוני של האם מחד, ואורח חייו החרדי של האב מאידך".
