בעמ 7181/12 פלוני נ' פלונית
האם ניתן לחלק נכס מגורים אשר נבנה על קרקע שניתנה לבעל במתנה מהוריו טרם הנישואין? זוהי המחלוקת אשר נדונה בפני בית המשפט במקרה דנן.
בני זוג התחתנו בשנת 1986 ובמרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים. בשלב מסוים, יחסי בני הזוג עלו על שרטון והאישה עזבה ביחד עם הילדים את בית המגורים. מדובר בבית אשר נבנה על מגרש שניתן במתנה לבעל מהוריו עובר לחתונה. במסגרת הליכי גירושין ותביעה שהוגשה לשם חלוקת רכוש, האישה עתרה להכרה בזכויותיה על מחצית זכויותיו של הבעל וכן לפירוק שיתוף בבית המגורים. יש להדגיש כי בני הזוג הרחיבו את הבית במהלך נישואיהם המשותפים.
קראו עוד בתחום זה:
- שיתוף בדירה אשר הייתה בעלות האישה לפני הנישואין - ללא הסכם ממון
- שיתוף בדירה אשר הייתה שייכת לאחד הצדדים לפני הנישואין
- איזון משאבים בין בני זוג מוסלמים - מיום הנישואים או ממועד העקאד?
- נכסים אשר עברו בירושה במסגרת בני זוג אשר ביניהם הפרדה רכושית
בית המשפט לענייני משפחה בחן את הסוגיה וקבע כי הבית במקרה הנ"ל היה "נכס חיצוני". דהיינו, נקבע כי אין ספק שהבית נבנה על קרקע שניתנה במתנה לבעל מאביו. בית המשפט הוסיף וקבע כי היה קיים קושי להחיל על המקרה את הוראותיו של חוק יחסי ממון בין בני זוג זאת משום שהאישה לא תבעה סעד של איזון משאבים.
כמו כן, בית המשפט הוסיף כי איזון המשאבים לא היה בר ביצוע ולא היה ניתן לערוך איזון משאבים חלקי. עם זאת, בית המשפט קבע כי גם לולא ראיות אודות משאבי הצדדים, היה ניתן להקים שיתוף ספציפי בבית המגורים. בית המשפט בחן את הסוגיה וקבע כי אין לקבל את טענות האישה לחלוקת רכוש וזאת בגין אי הוכחת כוונת שיתוף.
ערעור לבית המשפט המחוזי
האישה הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי השאלה אשר עמדה על הפרק הייתה - האם, חרף מקור המימון, הייתה כוונה ליצור שיתוף ספציפי בבית למרות שדובר על "נכס חיצוני"? המחוזי מצא כי יש לענות על שאלה זו בחיוב. דהיינו, נקבע כי האישה הייתה זכאית למחצית מערכו של הבית, הן מכוח הצדק והן מכוח הדין.
בית המשפט המחוזי התייחס גם לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לחובות הרובצים על הבית אשר הינם גבוהים מערכו. נקבע כי לא היה בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת זכויותיה של האישה על הנכס, וזאת בין השאר מחמת אי הוכחת מקור החובות. אכן, שותפות בנישואין כוללת גם שותפות בחובות ולא רק שותפות בזכויות. עם זאת, הבעל לא השכיל להוכיח מה היה מקור החוב ועל כן לא הוכח שהאישה הייתה צד בעניין. בנוגע לבית, לעומת זאת, האישה הציגה טענות טובות וחזקות בנוגע לזכויותיה. למשל, היא גרה במקום כ-17 שנה, סייעה בשיפוץ הנכס מבחינה כלכלית, שילבה ידיים עם בעלה בחיים המשותפים לשם קיום התא המשפחתי ועוד.
בית המשפט: האישה הייתה "שרת הפנים של הבית"
בית המשפט המחוזי הדגיש כי ללא ספק מדובר היה ב"מקרה גבולי". גבוליות זו באה לידי ביטוי בכך שהקרקע מתחת לבית הבעל באה ממשפחתו של האחרון. דהיינו, לא היה ספק כי כוונת ההורים הייתה לסייע לבנם להקים בית עבור משפחתו, אשר כולם קיוו כי חיי המשפחה יהיו ארוכים ומאושרים. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא היה ניתן להתעלם מכך שבני הזוג חיו ביחד 23 שנים, מתוכן 17 שנים בבית נשוא הערעור.
השופט ציין את "השקעתה של האישה במשפחה" וקבע כי ברור שזכויותיה בכנס היו כ"חלקה מעמלה". היות ולא ניתן לקבוע נוסחה מתמטית אשר תביא לחלוקה צודקת של שיתוף בנכס מגורים בנסיבות כגון דא, לא היה מנוס מפסיקת חלוקה בדרך של מחצה על מחצה. בפסק הדין הוטעם באופן מובהק ובמיוחד השיקול הנובע מתוך "ההשקעה האישית הרבה" של האישה בנכס. השופט ציין כי האישה הייתה "שרת הפנים של הבית" והיא טיפחה לאורך שנים את הקן המשפחתי מתוך צפייה לעתיד.
