בית המשפט לענייני משפחה קיבל פסיקה תקדימית לפני כחודש, במסגרתה חולקה באופן לא שווה דירתם המשותפת של בני זוג במסגרת הגירושין. על פי פסק הדין, האישה קיבלה כ-65% מערכה של דירת המגורים ואילו הבעל זכה ב-35% בלבד. החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה התיישבה למעשה עם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973.
קראו עוד בתחום:
- חלוקת נכסי מוניטין במסגרת הסדר איזון משאבים
- הסדר איזון משאבים - חשיפת זכויות שותף במשרד עורכי דין
- איזון נכסי קריירה בין עקרת בית לרופא בהליך גירושין
על פי התיקון, בתי המשפט רשאים לחלק את נכסיהם של בני זוג בהליך גירושין, שלא באופן שווה. התיקון קובע כי חלוקה זו תעשה בכפוף להתחשבות בכושר השתכרותם של הצדדים ונכסיהם העתידיים (לדוגמא – ירושה, העלאה צפויה במשכורת וכו’). תיקון זה היווה מהפכה של ממש בתפיסה המשפטית של איזון המשאבים, והעלה את ערכו של עיקרון השוויון בחוק יחסי ממון.
האם מדובר ב"רכיבה" על גבו של אחד מן הצדדים?
למשל, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי רכושם של בני זוג אשר היו נשואים למעלה מ-20 שנה, יחולק באופן שבו הגבר יקבל רבע מהנכסים ואשתו לשעבר תהיה זכאית לשאר הרכוש (זאת משום שהבעל היה עקר בית ואילו האישה עבדה במשך כל השנים בבנק ישראל). מדובר בשינוי מהותי, שכן בית המשפט לענייני משפחה הכיר בעבר באיזון משאבים שווה בין בני זוג, כאשר האישה בוחרת להגשים עצמה באמצעות משרה חלקית וגידול הילדים, בעוד הגבר מפתח קריירה מצליחה.
שתי הפסיקות המתוארות לעיל מהוות ראייה למורכבותו של הנושא. בתי המשפט נוטים לבחון מצד אחד האם מדובר בניהול משק בית באופן בו צד אחד היה חייב לוותר על התפתחותו הקרייריסטית (למשל – גידול משפחה מרובת ילדים), או שמא מדובר ב"רכיבה" על הצלחתו של הצד השני. לפיכך, עורכי דין ממליצים על פי רוב על חתימת הסכם ממון, גם במקרים בהם בני הזוג מגיעים מרקע כלכלי שווה פחות או יותר.
