תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע בכפוף לתנאים כגון מתן ערובה מאת בעל הדין אשר מבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין. הלכה פסוקה היא כי ישנן שתי תכליות אשר בגינן נקבעת ערבות בתור תנאי לעיכוב ביצוע פסק דין.
תכלית אחת נועדה להבטיח כי פסק הדין יבוצע ותכלית שנייה היא להוות בטוחה למקרה בו הצו לעיכוב ביצוע פסק הדין יגרום לבעל הדין הזוכה בערכאה הקודמת לנזק כלשהו.
תכליתה של הערבות נמדדת לפי החלטת בית המשפט והוא אשר מוסמך לקבוע את מטרתה ושיעורה. כאשר אין אחיזה לקביעת מטרת הערבות בלשון החלטת בית המשפט, ניתן ללמוד על התכלית בהתאם לנסיבות המקרה הנדון.
קראו עוד בתחום:
- בעקבות ניסיון חטיפת קטין - סבתא אשר הפקידה ערבות תפצה את האב
- האם הולכה שולל וחתמה על הסכם וויתור על חלקה בדירה המשותפת
- החזרת קטין חטוף לאב נוצרי הגר בבלגיה
האם יש לחלט את הערבות אשר הופקדה בבית המשפט לענייני משפחה, וזאת בטרם ניתן פסק דין ובגין הפרת פסקי דין קודמים מצד אחד הצדדים? מדובר בבני זוג אשר התגרשו כאשר האם גרה בארצות הברית והאב מתגורר בישראל. בעקבות הליכי משמורת בין הצדדים בארצות הברית, בהם מצא עצמו האב כאשר ידו על התחתונה, נחטפה הקטינה לישראל.
בית המשפט מעכב את ביצוע פסק הדין בהתאם להפקדת 50,000 שקלים כערבות
לאחר חטיפת ילדה מארצות הברית לישראל, הוגשה על ידי האם תביעה להשבת קטין חטוף לבית המשפט לענייני משפחה בארץ. בית המשפט הישראלי קבע כי הילדה אכן הורחקה מאימה ועל כן יש להשיבה לארצות הברית באופן מיידי.
האב הגיש ערעור על פסק דין זה וכן הוגשו על ידו בקשות שונות לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשות אלו נדחו, הן על ידי בית המשפט לענייני משפחה והן על ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט העליון, אשר גם אליו ערער האב, נעתר לבקשה לעכב את השבת הקטינה עד להכרעת בית המשפט המחוזי, וזאת בכפוף להפקדת ערבות בסך 50,000 שקלים.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב באופן חלקי וקבע כי התוצאה האופרטיבית של בית המשפט לענייני משפחה תבוטל והדיון יוחזר על מנת שימונה מומחה מטעם בית המשפט להשלמת פסק הדין. המשיב ביקש את החזרת כספי הערובה אך בית המשפט דחה בקשה זו בקובעו כי עיקרי קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה יעמדו על כנם ויש לנקוט בצעדים אשר יבטיחו השלמה תקינה של ההליך השיפוט ומניעת סיכול פסק הדין.
בית המשפט לענייני משפחה אכן מינה מומחה מטעמו והמשיב נדרש להפקיד ערובה נוספת להבטחת שכר טרחתו של המומחה והוצאות נסיעותיה של האם לישראל. עם זאת, האב לא הפקיד את הכספים ובחר להעלים את הילדה מבלי לגלות היכן היא נמצאת. האב המשיך וערער על פסק הדין בנוגע לכספים המדוברים אך בקשותיו נדחו בזו אחר זו בשל הסתרת הילדה.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי התוצאה האופרטיבית של המקרה תהיה החזרת הקטינה לארצות הברית והעברתה לידי האם מיד עם נחיתתה בישראל. הוראות אלו הופרו על ידי המשיב ברגל גסה. האחרון בחר להעלים את הילדה וסיכל בכך את התכלית שלשמה הושתה הערובה. אי לכך, האם, נקבע בפסק הדין, יכולה להיפרע מהערבות.
