ביום 1.5.06 הגישה המשיבה תביעה לפס"ד הצהרתי, הקובע כי המשיבה הינה בעלת מחצית מכלל הזכויות והנכסים של הצדדים. ביום 31.5.06 הגיש המבקש כתב הגנה. בתחילת הדיון הראשון, הצהירו ב"כ הצדדים שהם מסכימים לבצע איזון משאבים גם טרם גירושי הצדדים.
הסכמה זו נרשמה בפרוטוקול ביהמ"ש אך לא קיבלה תוקף של החלטה. בקדם משפט, הודיע ב"כ המשיב כי המשיב חוזר בו מהסכמתו לביצוע איזון בטרם יפקעו הנישואין, מאחר, ולטענתו, המשיבה איננה נוהגת בתום לב ומסרבת להתגרש בבית הדין הרבני.
האם רשאי בן זוג לחזור בו מהסכמתו לאיזון משאבים לפני פקיעת הנישואין?
1. הואיל והצדדים נישאו זל"ז בשנת 1980, ההסדר הרכושי החל עליהם הינו חוק יחסי ממון בין בני-זוג. חוק יחסי ממון קובע כי כל הנכסים אשר נצברו במהלך הנישואין נכללים במאגר האיזון, למעט חריגים המצוינים בחוק יחסי ממון. יחס חלוקת הנכסים הינו שוויוני אך ניתנת לביהמ"ש שיקול דעת לסטות ממנו ולשנות את בסיס האיזון ולהוציא או להכליל נכסים במאגר האיזון.
קרא עוד...
נכסי הקריירה והמוניטין באיזון משאבים
מהו המועד הקבוע לאיזון משאבים בין בני זוג?
האם יש לעכב את פירוק השיתוף בדירת מגורים?
2. מועד איזון המשאבים הינו מועד פקיעת הנישואין, אך עם זאת בני הזוג רשאים להסכים כי מועד איזון המשאבים ייערך בטרם פקיעת הנישואין. וכך היה בענייננו. הצדדים הסכימו להקדים את מועד איזון המשאבים, עוד טרם מועד פקיעת הנישואין. אלא, שכיום, חזר בו המבקש מהסכמתו.
3. סעיף 1 לחוק יחסי ממון מגדיר "הסכם ממון" כ-"הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם". על הסכם מסוג זה חלות שתי דרישות: ראשית, עליו להיות בכתב; שנית, הוא טעון אישור בית המשפט או בית דין דתי, שיינתן לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
4. נראה, כי הסכמת הצדדים, להקדמת מועד האיזון, כמוה כ"הסכם ממון" (ההסכם עצמו, קודם לאישורו). שכן, אחד מיסודותיו של הסדר איזון משאבים הוא מועד התגבשות הזכות לאיזון, קרי: מועד פקיעת הנישואין (או חלילה מוות). "הסכם ממון" הינו הסכם הצופה פני עתיד ומגמתו להסדיר את יחסי בני הזוג, דווקא למקרה של מוות או גירושין. הנה כי כן, בני זוג הרוצים להקדים את איזון המשאבים, בטרם יתגרשו, הרי זו היא התנאה על מועד איזון המשאבים, שהינה בעלת חשיבות גבוהה, שכן היא סותרת את ההסדר האמור בחוק יחסי ממון, ומכאן, כי התניה זו הינה, ע"פ מטרתה, נחשבת כ"הסכם ממון".
5. יתרה מזאת, דרישת הכתב קוימה, שכן, הסכמת הצדדים נרשמה בכתב, בפרוטוקול הדיון. העדר חתימת הצדדים על הסכמתם רלוונטית לעניין גמירות דעתם ולא לעניין דרישת הכתב.
6. משלא אושר הסכם הממון על פי האמור בחוק יחסי ממון, ומשלא נוכח ביהמ"ש כי הצדדים מבינים את משמעות ההסכם וכי הדבר נעשה מתוך רצון חופשי והסכמה מלאה, הרי שאין ליתן להסכמת הצדדים תוקף של הסכם ממון.
7. מכאן כי ההסכמה איננה מהווה הסכם ממון תקף ומחייב, כמשמעותו בחוק יחסי ממון.
לסיכום,
בקשתו של המבקש לחזור בו מהסכמתו להקדמת מועד האיזון – מתקבלת.
