חוזה למראית עין בין בני משפחה

חוזה למראית עין

עובדות המקרה

תביעת השבה כספית, על הסך של 157,990 ₪ למועד הגשת התביעה, בין אחיות ובעליהם. התובעת והנתבעת אחיות, ובעליהן רכשו בתים בשכנות. במהלך שנת 1997, נקלעו הן התובעים והן הנתבעים למצוקה כספית. התובעים נזקקו לסך של 475,000 ₪ והנתבעים נזקקו לסך של 125,000 ₪.הצדדים החליטו, ועל מנת לזכות במשכנתא ארוכת טווח ולצורך המשותף לחתום על הסכם מכר ביניהם, כך שהנתבעים רוכשים את בית התובעים, וכדי להציגו בבנק טפחות למשכנתאות, למטרת קבלת המשכנתא. ואכן הצדדים קיבלו 2 הלוואות: התובעים בגובה הסך של 475,000 ₪, והנתבעים בגובה של 125,000 ₪. בשנת 2000 נקלעו הצדדים לקשיים באשר להחזר סכומי המשכנתא - החודשיים. הנתבעים הטוענים לעסקת מכר - לא הציגו כל ראיה כי שילמו עבור המכר, לתובעים, ולו תשלום אחד במהלך התקופה עד מכירת הבית לצד ג’.

קרא עוד...

האם יש להתחשב בנכסי קריירה?

חשיפת מסמכים על שווי נכסים לצורך איזון משאבים

מה ניתן להכיל בהסכם ממון?

כיצד משנים הסכם ממון?

הסכם ממון שלא אושר

האם מדובר בחוזה למראית עין?

1. חוזה למראית עין הוא חוזה שקיימת בו אי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי. הצדדים לחוזה למראית עין מסכימים כלפי חוץ על הסדר מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. המאפיין העיקרי בחוזה למראית עין הוא קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים אשר באה במקום ההסכמה הגלויה, שהיא אך למראית עין.

2. כאמור, הוראת סעיף 13 לחוק החוזים קובעת בטלות מעיקרה של חוזה שנכרת למראית עין (לעומת ההוראות הנוגעות לבטלות חוזה שנכרת מחמת פגם, למשל).חובת ההשבה של מה שנתקבל על פי חוזה למראית עין נובעת ממהות העניין: "חוזה" כזה אינו אוצר כוח להעביר זכויות ,וקניינים, ומה שנחזה כאילו עבר על פיו מעולם לא יצא מבעלות המעביר.

3. על מנת להגיע למסקנה בדבר בטלות ההסכם, יש להתחקות אחר כוונתם האמיתית והנסתרת של הצדדים (לעומת זו הגלויה לעין). השאלה הזו היא שאלה שבעובדה ואת התשובה לה ניתן למצוא בחומר הראיות כפי שהובא ע"י הצדדים בנסיבות כל מקרה. עניינו של סעיף 13 לחוק החוזים הינו התחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים. השאלה היא מה היתה כוונתם בעת כריתת החוזה ושאלה זו נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את כריתת הסכם. במסגרת זו תהיה רלוונטית התנהגות הצדדים, אשר יהיה בה ללמד איך התייחסו הצדדים עצמם לזכויות ולחובות אשר נקבעו בחוזה.

4. כאמור, על פי הוראת ס’ 13 רישא לחוק החוזים בטל חוזה כזה, אין הוא אוצר כוח להעביר זכויות וקניינים ומה שנחזה כאילו עבר על פיו, מעולם לא יצא מבעלות המעביר. חובת ההשבה במקרה זה נובעת מדיני עשיית עושר ולא במשפט.

5. יש להבחין בין הסכם שמראית העין בו מוחלטת שהוא חוזה שאין מאחוריו ולא כלום, שהצדדים לו אינם מתכוונים לשנות את המצב המשפטי הקיים, לבין חוזה שמראית העין בו יחסית שכן מאחוריו מסתתר חוזה אחר, שונה. בחוזה זה של מראית העין היחסי, קיימת בין הצדדים מערכת משפטית כפולה, מערכת משפטית גלויה שהוא החוזה למראית עין, ומערכת משפטית נסתרת שהיא החוזה האמיתי אותו מתכוונים הצדדים לכרות. ס’ 13 לחוק החוזים דן אך ורק בחוזה למראית עין שלו על פי הוראתו, אין ליתן תוקף. סעיף 13 לחוק החוזים אינו דן בחוזה הנסתר האמיתי ולפיכך יש הסוברים כי בטלותו של החוזה למראית עין מבוסס על רצונם האמיתי של הצדדים. לרצון האמיתי הזה יש לתת, אפוא, תוקף לא רק במובן השלילי (ביטול החוזה למראית עין) אלא גם במובן החיובי (הכרה בחוזה הנסתר).

6. יש לקבוע על פי הראיות ולאור כל שפורט והודגש בפסק דין זה, כי ההסכם אשר נחתם בין הצדדים "הציג" מצג של מכר ביתם של התובעים לנתבעים, והצדדים הציגו מצג זה כלפי הבנק על מנת שהנתבעים יקבלו (והם אף קיבלו בפועל) הלוואה בסך של 600,000 ₪ לצורך הרכישה. בפועל הוכח כי כוונתם המשותפת של הצדדים הייתה שונה מהאמור בהסכם, של התובעים - לכיסוי חוב משכנתא קודמת אשר רבצה לטובת הבנק על הבית, ולצרכים נוספים, והם אכן קיבלו מתוך ההלוואה סך של 475,000 ₪, ואילו הנתבעים נטלו סך של 125,000 ₪ לצורך רכישת משרד, וצרכים אחרים שלהם. משכך, יש לקבוע כי ההסכם הינו חוזה למראית עין, כטענת התובעים, ומורה על בטלותו.

ההשבה

1. על פי הפסיקה יש לפנות להסכם "האמיתי" אשר נכרת בין הצדדים, לאחר שנקבע כי ההסכם מכוחו ניטלה ההלוואה, הינו חוזה למראית עין ולפיכך הוא בוטל.

2. כפי שהוכח, ההסכם "האמיתי" שבין הצדדים, זה הנסתר, היה נטילת הלוואה מהבנק בגובה של 600,000 ₪, בחלוקה של 475,000 ₪ שנטלו התובעים, ו- 125,000 ₪ שנטלו הנתבעים. עוד כלל ההסכם הנסתר ביניהם, החזרים חודשיים לבנק, ועל פי ההסכם הפנימי עם הבנק, ותנאיו. הוכח כי הן התובעים והן הנתבעים, לא עמדו בהחזרי ההלוואה, מה שגרם להתנהלות משותפת בתיק ההוצאה לפועל למימוש הלוואת הבנק ממכירת ביתם של התובעים לצד ג’, והחזר ההלוואה לבנק, מדמי תמורת מכירת הבית. לא יכולה להיות מחלוקת כי על הנתבעים להחזיר לידי התובעים את חלקם היחסי הן בהלוואה, והן בהוצאות הנלוות שהיו לתובעים בגין מכירת ביתם.

3. כאשר אחד מהחייבים במשותף פורע את כל החוב קמה לו הזכות לגבות מהחייב השני דמי השתתפות בגובה חלקו בחוב וזאת הן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט והן מכח הוראות סעיף 56(ב) לחוק החוזים - חייב שנתן לנושה לקיום החוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור אל החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם. לפיכך, קמה לתובעים הזכות כי הנתבעים יחויבו בחלק היחסי מתוך ההוצאות שהיו לתובעים בהחזר החוב לבנק, והוצאות הקשורות לכך, לרבות התשלום לכונס הנכסים, למתווכים, וכל הוצאה שהוכחה על ידי התובעים בהליך זה.

לסיכום,

במקרה דנן מדובר בחוזה למראית עין. תביעתם של התובעים מתקבלת במלואה, ויש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, בסכום התביעה, בסך של 157,990 ₪, כאשר הסכום צמוד עד ליום 15.7.09. לאחר מועד זה היה ולא ישתלם הסכום לידי התובעים תתווסף ריבית כחוק, עד לתשלומו המלא של הסכום-לידיהם. בנוסף יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות התובעים לרבות בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום יוצמד וישא ריבית כחוק עד לתשלום בפועל.