כיצד יש להביא לחלוקת רכוש בני זוג בגירושין כאשר מדובר בנישואים ארוכי שנים? האם האישה זכאית לבעלות בחלק מנכסים אלו גם כאשר כספים רבים התקבלו על ידי מכירת קרקעות שעברו בירושה לגבר בטרם החתונה?
בני הזוג במקרה זה התחתנו בשנת 1983 ובתם המשותפת נולדה שנה לאחר מכן. עבור הגבר, מדובר היה בנישואים שניים כאשר היו לו כבר שלושה ילדים מנישואיו הראשונים. האישה הייתה בגירה החיה עם הוריה במושב. במועד הנישואין, לגבר היה שטח פרדס באזור נתניה אשר הוא קיבל ביחד עם אחותו בירושה מהוריהם. לאישה, לעומת זאת, היה עסק משגשג למכירת חוטי צמר וכן דירה על שמה וכספים רבים.
- האם בית הדין הינו בר סמכות לדון בתביעת גירושין לאחר נישואים אזרחיים
- חוזה שכירות - הוכחה להתחייבות לתת מתנה במקרקעין
- דמי שימוש ראויים לאישה אשר עזבה ביתה מרצון
כ-13 שנה לאחר החתונה, שונה ייעוד הקרקע אשר בבעלותו של הגבר מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה. אי לכך, ערכן של הקרקעות עלה בעשרות מונים וחלקן נמכר במאות אלפי דולרים. המחלוקת העיקרית בין בני הזוג הייתה – מהו דינם של הכספים אשר התקבלו ממכירת הקרקע לאחר שינויי הייעוד. האם מדובר היה בכספים השייכים לגבר בנפרד, או שמא עסקינן ברכוש משותף?
האם הונהג משטר של הפרדה רכושית?
הגבר טען כי בין אשתו לבינו היה נהוג משטר של הפרדה רכושית. אי לכך, לדבריו, נכס שמי מהצדדים התכוון לשתף בו את משנהו, נרשם על שם שני הצדדים. זאת לעומת נכסים אחרים אשר נותרו בבעלות שם אחד בלבד. אי לכך, אין לאשתו לשעבר זכות על הכספים הרשומים על שמו בחשבונותיו הנפרדים, אשר התקבלו בגין מכירת הקרקעות שקיבל בירושה.
לחיזוק טענותיו טען הגבר כי במועד הקרע, היו הנכסים רשומים על שמו בלבד, בעוד שעל שמה של האישה היו רשומים דירה וחשבונות בנק. האישה טענה, לעומת זאת, כי הגבר ראה בה שותפה לכל הרכוש. כמו כן, לטענתה, לבני הזוג הייתה קופה רעיונית משותפת. עוד טענה התובעת כי אלמלא תרומתה וסיועה לגבר, היה הוא מאבד את כל רכושו.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לבכר את גרסתו של התובע בדבר המשטר הרכושי בין הצדדים. בין הזוג נישאו בשנת 1983, ועל כן המשטר הרכושי אשר הוחל עליהם מוסדר בהתאם לחוק יסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973. כמו כן, הכספים הרשומים על שם הגבר הינם כספים שהתקבלו בגין מכירת נכסי ירושה (הקרקע שקיבל מהוריו והייתה בבעלותו בתחילת הנישואין).
לאור זאת, ועל פי ההלכה הפסוקה, היה על האישה להוכיח כוונה מפורשת לשיתוף בנכסים כגון אלה. השופטת ציינה כי לא הוכחה כל כוונה מסוג דא. להיפך, הצדדים נהגו בדרך של הפרדה רכושית בכל הנוגע לנכסים שהיו להם מלפני הנישואין.
