האם ניתן לערער על משמורת שנקבעה במסגרת הסכם גירושין, במקום בו בני הזוג חתמו בהסכם שלא ניתן יהיה לערער על החלטותיו מרגע שיתקבל פסק דין בעניינו. כמו כן, במידה וניתן לערער על ההסכם, היכן יש לקיים דיון בין בני זוג לשעבר המשתייכים לדתות שונות?
קראו עוד בתחום:
-
הקטין מתנגד לשוב למדינה ממנה בה ודורש להישאר בישראל - השבת קטינים לארה"ב למרות טענה שהאב משתמש בסמים
- שמיעת ילדים בבית המשפט, אימתי?
- מהי בדיקת מסוגלות הורית?
הגבר, בן העדה הנוצרית, נשא את האישה לאשה בשנת 2001. ובעת נישואיהם השתייכה אף היא לעדה הנוצרית. מנישואין אלו נולדו לבני הזוג שתי בנות, ילידות שנת 2002 ו-2003. בשנת 2007 נתגלע סכסוך בין הצדדים והגבר הגיש לבית הדין הכנסייתי תביעות גירושין ומשמורת נגד האישה. תביעתו התקבלה בצד אחד ביולי 2007 ומשמורת הקטינות עברה לידיו מבלי שנשמעה עמדתה של האישה. חודש לאחר מכן חתמו בני הזוג על הסכם גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין על-ידי בית הדין הכנסייתי. בהתאם להסכם שגובש, עברו הקטינות למשמורת האב.
שלושה סעיפים שונים בהסכמים הגבילו ערעורים עתידיים:
- סעיף 2 להסכם קבע כי שני הצדדים מסכימים שלבית המשפט הכנסייתי לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים בלבד תהיה הסמכות להכריע בתביעת הגירושין והמשמורת בין הצדדים.
- סעיף 13 להסכם קבע כי פסק הדין שיינתן ע"י בית המשפט הכנסייתי הינו פסק דין מוחלט, חלוט, ואין חזרה ממנו. על פי ההסכם, אין לצדדים הזכות לערער על פסק הדין באף דרך מדרכי הערעור החוקיים.
- סעיף 15 להסכם קבע כי חתימת הצדדים על ההסכם נחשבת כהצהרתם, ועדות העדים מהווה תעודה למחויבתם לסעיפי ההסכם.
האישה טוענת - הגבר מפר את הסדרי הראיה
האישה נישאה מחדש, כארבעה ימים לאחר חתימת ההסכם, והמירה את דתה לאיסלאם. שנה לאחר מכן, האישה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה נגד הגבר ובה ביקשה את ביטול הסכם הגירושין והעברת משמורת הקטינות לידיה. האישה טענה כי הגבר הפר את תנאי ההסכם בנוגע להסדרי המשמורת ומנע ממנה להיפגש עם בנותיה. כשנה לאחר מכן הגיש הגבר תביעה נגדית וטען כי יש למחוק את תביעתה של האישה על הסף, שכן היא הוגשה בניגוד לסמכותו של בית המשפט על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים בעת הגירושין.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענתו ש הגבר לגבי סמכות הדיון, וקבע כי היות והצדדים הינם בעלי דתות שונות, קיימת לו זכות דיון בעניינן למרות הסכם הגירושין. הגבר הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את טענותיו וקבע כי לבית המשפט לענייני משפחה ישנה הסמכות לדון בתביעה.
תביעת המשמורת - תביעה נפרדת מתביעת הגירושין
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי תביעתן של הקטינות, לגבי משמורתן, לא יכולה להיות כפופה לכל הסכם שחתמו הוריהם. אי לכך, מדובר בתביעה נפרדת מהסכם הגירושין ועל כן, היות ובעלי הדין משתייכים לדתות שונות, הערכאה המתאימה לתובענה היא הערכאה "החילונית".
הלכה פסוקה היא שקטינים אינם כבולים לתוכן הסכמים שנערכו בעניינם במסגרת הליך גירושין בין ההורים. הקטינים אינם קשורים לערכאה השיפוטית שנבחרה על-ידי הוריהם, והטעם לכך נעוץ בחשש כי במסגרת מאבק הגירושין עיקר מעייניהם של ההורים נתון לסידור ענייניהם האישיים. מן הפסיקה ידוע כי העיקרון העליון ביותר בדיון בעניינם של קטינים הוא עיקרון טובת הילד.
קראו גם:
- מהי הלכת הגיל הרך?
- טובת הילד ורצון הילד בקביעת משמורת
- מתי רוכש בית הדין סמכות לדון בענייני חינוך ילדים ומשמורתם?
אי לכך, מחשש שההורים יקבלו את ילדיהם בהסכמים שאינם חפים מאינטרס אישי, לא ניתן להגבילם בהסכמים אלו. מטעם זה נפסק כי הסכם גירושין בין הורים שאושר וקיבל תוקף של פסק-דין, יחייב את הקטינים רק כאשר עניינם נבחן לגופו כעניין עצמאי ונפרד מיתר סוגיות הגירושין, וברמה המהותית שוכנעה הערכאה המוסמכת כי ההסכם בין ההורים משרת את טובת הקטין.
