אמ"צ 31614-12-12
סוגיות כגון אימוץ ילדים בישראל יכולות לטמון בחובן מכשולים רבים. לדוגמא, מה ניתן לעשות כאשר דתו של הקטין המאומץ איננה תואמת את דתה של המשפחה המאמצת? להלן דוגמא למקרה כאמור.
המרת דת איננה עניין של מה בכך. נדמה כי אין צורך להרחיב אודות המשמעות של הדת מבחינת זהותו של האדם והתנהלותו בחברה. אי לכך, במקרים בהם מתבקשת המרת דתו של קטין, בתי המשפט אינם נוטים לאשר בקשות כגון דא אלא במשורה. מקל וחומר כאשר הקטין אשר המרת דתו מבוקשת הינו קטין מאומץ. עם זאת, ייתכן בהחלט כי בית המשפט ייעתר לבקשה, וזאת נוכח הנסיבות העומדות על הפרק.
קראו עוד בתחום:
- בקשה לדחיית תביעת משמורת בשל העדר סמכות למרות המרת דת
- סמכות בית המשפט לענייני משפחה לאחר המרת דת - גירושין קתוליים
- אימוץ בידי דודים לאחר בדיקת מסוגלות הורית
- תביעה של אם ביולוגית לצמצום ה"אימוץ הסגור" של ילדיה
- בנו של עובד זר יוכרז כבר אימוץ למרות התנגדות האב
הקטינה נשוא הבקשה דנן הינה ילדה בת 6 אשר נולדה לאם חסרת דת ולאב שאיננו יהודי. בגיל שנה, לאחר שנמסרה לאימוץ על ידי אמה, השירות למען הילד העבירה למשפחה יהודית המנהלת אורח חיים דתי-חרדי. מאז, הילדה חיה עם המשפחה החרדית במשך כחמש שנים. עם הגיעה לגיל שש, הוריה המאמצים של הילדה ביקשו להמיר את דתה לדת היהודית. בית המשפט התחבט רבות בסוגיה, והחליט לקבל את הבקשה.
עם זאת, בית המשפט מתח בפסק הדין ביקורת קשה על התנהלות המדינה במקרה וצוין כי יש להעביר את פסק הדין לגורמים הרלבנטיים. כמו כן, בית המשפט הפנה בפסק דינו גם פניה למחוקק להסדיר סוגיות כגון דא. יתרה מכך, המרת דתה של הקטינה בגיל 6, נוכח היותה ילדה מאומצת, הוגדרה על ידי השופטת אספרנצה אלון כ"רע במיעוטו".
חופש הדת ומשמעות המרת דת של קטין
חופש הדת במדינת ישראל מקנה להורים חופש בחירה מלא מבחינת בחירת הדת הראשונית של ילדיהם. עם זאת, לאחר שההורים קיבלו את ההחלטה הנ"ל, הבחירה המלאה איננה עוד בידיהם באופן מוחלט. לאחר מכן, הלכה פסוקה היא כי שינוי דתו של הילד עלול לפגוע באינטרס הלגיטימי של הקטין. ואכן, ייתכן בהחלט כי הקטין טרם מודע למשקל הרב של ההחלטה הנ"ל או לאינטרס הלגיטימי שלו מבחינת דתו.
לחלל זה נכנסת המדינה באמצעות בתי המשפט. סעיף 13(א)(ג) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מביא לידי ביטוי את איזון האינטרסים בין ההורים לילד. עם זאת, איזון זה משתנה כאשר הילד מגיע לגיל עשר. החל מגיל זה, ההחלטה בנוגע להמרת דתו של קטין הינה כל כולה של הילד.
השופטת אלון ציינה בפסק דינה כי "אם כאשר מדובר בקטין המחוקק קבע שהמרת דתו תיבחן על ידי בית המשפט ולא תהיה נתונה באופן אבסולוטי להוריו, מקל וחומר כאשר עסקינן בהמרת דתו של ילד מאומץ. במקרה זה, שומה על בית המשפט לבחון את הבקשה ברגישות ובזהירות". במקרה דנן, השופטת מתחה ביקורת על כך שהמדינה העבירה את הילדה מלכתחילה למשפחה אשר דתה איננה תואמת את דתה.
בפסק הדין נכתב כי בהתנהלותה הנ"ל, המדינה הציבה את בית המשפט בפני "עובדה כמעט גמורה". השופטת ציינה את השתלבותה המצוינת של הילדה במשפחה החרדית ואת נכונותה הכנה והאמיתית של המשפחה לחבקה ולקבל אותה לשורותיה. עם זאת, הודגש כי היה מקום לפנות לבית המשפט ולבחון את האפשרות לאימוץ על ידי דת מתאימה באופן מעמיק יותר.
"נוכחתי לדעת כי הבקשה להמרת דת מוגשת כאשר נוצרו עובדות בשטח, עובדות שהוכתבו על ידי השירות למען הילד ובנסיבות המאלצות את ביהמ"ש להכריע, כאשר לא ניצבת בפני הקטין ו/או .ביהמ"ש כל חלופה אחרת, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טובת המאומץ ושמירה על זכויותיו", סיכמה השופטת את החלטתה.
