האם בין אישה לבין בעלה, מתוקף הלכת השיתוף, קיימת גם חובה הדדית כלפי חובותיו העסקיים של הבעל? תביעה שזהו עניינה הוגשה לבית המשפט המחוזי ע"י נושה אשר דרש לחייב אשתו של חייב בחובות בעלה. בין בעלה של הנתבעת לבין הנושה, קבלן לעבודות חשמל, התגלעו חילוקי דעות אשר גררו הגשת תביעות הדדיות שהוכרעו בבית משפט השלום בחיפה בפסק דין. תוצאותיו של פסק הדין היו שבעלה של הנתבעת חייב להשיב לקבלן סכום של כ-220,000 שקלים.
קראו עוד בתחום:
- חלוקת רכוש לפי הלכת השיתוף
- לבני הזוג הגרושים שתי דירות, האם יופרד הפירוק לפרקי זמן שונים?
- קיזוז בין תשלומים: דירת הצדדים וחוב מזונות בתיק מזונות בהוצאה לפועל
- חובות בהסדר איזון משאבים
הקבלן לא הצליח לגבות את זכייתו במסגרת ההוצאה לפועל, ואי לכך, הגיש תביעה כנגד אשתו של החייב. הקבלן טען שהיות ומתקיימת בין בני הזוג חזקת השיתוף ביחסיהם, חייבת האישה גם בחובות בעלה. הקבלן הוסיף וטען שבעלה של הנתבעת, עשה שימוש בכספים שנתן לו, לטובתה של אשתו ובני ביתה.
התובע טען כי בסמוך להליכים המשפטיים ייסדו הנתבעת ובעלה חברה משותפת, והעבירו אליה את כל עסקיו של הבעל בתחום עבודות החשמל. התובע האשים את הנתבעת כי החברה נוסדה על מנת למנוע ממנו אפשרות של גביית חוב המגיע לו מתוקף פסק דין חלוט. במילים אחרות – התובע טען כי החברה היא הבעל תחת "כסות מלאכותית" ובנסיבות העניין יש להרים את מסך ההתאגדות שלה כלפיו ולאפשר לו להיפרע חובו של בעלי החברה ממנה.
בין הצדדים לא חלה הלכת השיתוף אלא הסכם ממון
בית המשפט ציין כי בני הזוג ערכו ביניהם הסכם ממון בהתאם לחוק אשר בגדרו הסכימו כי כמעט כל הנכסים המשותפים שלהם (למעט מטלטלין אישיים של הבעל) יהיו לקניינה של האישה. אי לכך, לא חלה ביניהם הלכת השיתוף (היות והם התחתנו לאחר 1973). זאת ועוד, השופטים סברו שלא נמצא כל קשר בין הסכם הממון לבין חובו והפסדו של בעלה של הנתבעת בבית המשפט מול קבלן עבודות החשמל.
קראו עוד פסקי דין בתחום:
- מהו המועד הקובע לצורך איזון רכושי בין בני זוג?
- תביעה כספית של חמות כנגד כלתה להחזר הלוואה
- תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה
על פי טענת השופטים, במידה והוקמה החברה רק לצורך הברחת נכסים, סביר להניח שידע בעלה של הנתבעת כי הוא הולך להפסיד במשפט. האם במידה וידע שהוא הולך להפסיד בבית המשפט, היה נוקט הוא בהליכי סרק נגד התובע, תהו השופטים.
האם האישה חייבת בחובותיו של בעלה?
השופטים סברו כי טענתו המרכזית של התובע סבבה סביב קיום חזקת השיתוף בין בני הזוג, כאשר לגישתו – חזקת השיתוף מאפשרת לו לקבל את תשלום חובו מנכסים משותפים של בני הזוג. בית המשפט סבר כי יש להבחין בטענות מסוג זה, שכן הלכת השיתוף איננה מאפשרת יצירת חייב נוסף, ואינה יוצרת חבות חוזית בין הנושה לבין בן זוגו של החייב. בפסק הדין הסבירו השופטים את ההבדל של שימוש בהלכת השיתוף כטענת הגנה לבין שימוש בה כטענת תביעה.
במילים אחרות - לא מדובר בדירת מגורים אלא בתשלום עבור עבודה שביצע בעלה של הנתבעת במסגרת עסקיו. הנתבעת לא התקשרה בחוזה עם הקבלן, לא ביצעה עבורו כל עבודה, לא התחייבה כל התחייבות ולא ערבה להתחייבות בעלה. לאחר שקילת טענות הצדדים קבע בית המשפט כי הוברר שחזקת השיתוף אינה חלה על בני הזוג. לאחר בדיקת הראיות, הגיעו השופטים למסקנה כי לא הוכח שהנתבעת הייתה שותפה לכספים אשר התקבלו מקבלן עבודות החשמל לידי בעלה.
מן הפסיקה ידוע כי כאשר מוגשת תביעה כנגד בן זוגו של חייב מכוח הלכת השיתוף בחובות, יש לבחון את מהות החוב והאם נוצר הוא מתוקף מערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג. בית המשפט הוסיף כי לא ניתן לדרוש מהנתבעת להיות ערבה לחוב שנוצר כנגד בעלה, בפסק דין, כאשר לא הייתה היא מעורבת בהליך המשפטי הקודם.
השופטים סיכמו את פסק הדין באופן הבא:
"מקום שבעצם קיום חיי נישואין משותפים וממושכים, אין כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח הדין הכללי. מקום שבכך שמדובר בחוב שלידתו בעסקיו של בן הזוג, אין כשלעצמו כדי ראיה לכך שמדובר בחוב משותף ויש להביא ראיות שתוכלנה לבסס את טענת השותפות".
