בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענותיה של אם גרשותו של הנתבע, וקבע כי כספים אשר הועברו ממנה לגרוש היו בגדר הלוואות ולא מתנה. השופטים קיבלו את טענותיה של האישה וציינו כי מדובר בהלוואה שניתנה בשתי הזדמנויות שונות, זאת על סמך העדויות והראיות שהוצגו בפניהם.
במסגרת ההליך בין הצדדים, הגיעו לעדות בבית המשפט האם ושני ילדיה (אשר אחת מהן הייתה נשואה לנתבע בתקופה נשוא התובענה). לטענת האם, הכספים ניתנו לבעלה לשעבר של בתה לצורך עזרה בפתיחת עסק עם אחיו. כמו כן, כספים נוספים הועברו לאחרון בעבור עזרה ברכישת רכב.
קראו עוד בתחום:
- החזר הלוואה מירושתו של מנוח
- תביעה כספית של חמה כנגד כלתה להחזר הלוואה
- חיוב גבר להחזיר הלוואה שניתנה לו ע"י בתו זוגתו לשעבר
הגבר טען בבית המשפט כי לא היה מקום לסתור את "חזקת המתנה" הקיימת בין בני משפחה. לטענתו, לא הוצג אף מסמך אשר היה בו בכדי ללמד כי הכספים שניתנו לו לצורך הקמת העסק היו בגדר הלוואה. זאת ועוד, לשיטתו של הנתבע, הדרישה לפירעון ההלוואה נעשתה רק לאחר שיחסיו עם אשתו עלו על שרטון.
הגבר הוסיף שהיה על בית משפט קמא לקבוע שמדובר בחובות משותפים של המערער ואשתו, כלפי המשיבה ולחייב אותם בהשבת ההלוואה בחלקים שווים (שכן הכספים נתקבלו עבור הקמת העסק ששימש את פרנסת המשפחה).
האם מדובר במתנה?
בית המשפט דחה את טענותיו של הגבר מכמה סיבות. ראשית, בנה של התובעת טען בפני בית המשפט, באופן שלא נסתר על ידי הנתבע, כי שמע את הגבר מבקש מהתובעת לוותר לו על החזר ההלוואה. כמו כן, בית המשפט נתן אמון רב בעדי התביעה אשר שמרו על גרסה מהימנה ועקבית. השופטת קבעה כי מדובר בהלוואה בין בני משפחה, ולא בהלוואה בנקאית, וממילא התנהלות מסוימת במקרה אחד איננה "נוהל מחייב" למקרה אחר.
האם הגבר רשאי לערב את אשתו בהלוואה?
בית המשפט דחה את בקשת הגבר לצרף את אשתו לרשימת "החייבים" בהלוואה שניתנה מצד אמה. השופטת ציינה כי משנקבע שהכספים נמסרו לגבר היו כהלוואה, היה עליו ועל האישה לשאת בחיוב השבתם למשיבה, ביחד ולחוד. משכך, הגבר היה זכאי, לכאורה, לדרוש את השבת מחצית הסכום מאשתו. עם זאת, במקרה דנן הנתבע וויתר על זכותו לקבל שיפוי מהאישה במסגרת הסכם הגירושין. במסגרת הסכם זה נטל על עצמו הגבר לשאת בכל החובות המשותפים של בני הזוג שנוצרו במהלך חייהם המשותפים. הדגשה מיוחדת ניתנה באותו סעיף ביחס לחובות שמקורם בעסקי הבעל, כדוגמת ההלוואה בסך 50,000 ₪.
