סעיף 31 ו-33 לחוק המקרקעין קובעים כיצד יש לפסוק דמי שימוש ראויים בעקבות שימוש במקרקעין. סעיף 29 לפקודת הנזיקין נוגע אף הוא לדמי השימוש הראויים. כאשר דמי השימוש הראויים עוסקים בדירת מגורים משותפת של בני זוג, ההלכה הפסוקה משאירה שיקול דעת לבית המשפט, אשר בוחן את המקרה בהתאם לנסיבותיו והראיות שמוצגות בפניו. על בית המשפט, במקרים אלו, לבחון אימתי יהיה בן הזוג אשר אינו מתגורר בבית זכאי לדמי שימוש ראויים.
בפסק דין זרקא נקבע כי כל אימת שלא נמנע מאחד הצדדים לגור בנכס, אין הוא זכאי לדמי שימוש ראויים. מניעה זו יכולה להיות כאשר בן הזוג שאינו מתגורר בנכס הורחק משם מכוח צו הגנה או החלטה של בית המשפט.
בפסק דין זה נקבע כי כאשר אחד מבני הזוג מואס בקשר הנישואין, לא ניתן להכריח את הצדדים להמשיך ולגור תחת קורת גג אחת. עם זאת, אין פירוש זה קובע כי הנשאר בדירה הופך לשוכר בעל כורחו. במילים אחרות, דמי שימוש ראויים ייפסקו לטובתו של בן הזוג העוזב כאשר בן הזוג הנשאר מנע ממנו את השימוש בנכס או השתמש בנכס באופן בלעדי.
קראו גם בתחום זה:
- בקשה לצו הרחקה על רקע מתיחות בין בני זוג
- בקשה לקביעת מדור שקט ושלו בכך שהאב יורחק מהבית
- ביטול צו הגנה בעקבות סיקור של פקידת סעד
- צו הגנה לאמא בגין אלימות בתה הקטינה
מצב נוסף אשר בו לא יישמע בן הזוג בטענת דמי שימוש ראויים הינו כאשר בן הזוג העוזב מערים קשיים בכוונה ומסכל פירוק שיתוף בדירה. עם זאת, העובדה שבן זוג עזב מרצונו את הבית, בעת משבר בחייים המשותפים, אין בה בכדי למנוע דמי שימוש ראויים בן בני זוג. קל וחומר שלא מתקופה של מעתה ועל עולם.
בעקבות הלכת זרקא, ניתן בבית המשפט המחוזי פסק דין אשר הוסיף וקבע יש יש להגמיש את ההלכה הפסוקה, במיוחד לאחר כניסתו לתוקף של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
נקבע כי הגמשת הפסיקה תעשה באופן בו כל מניעה כנה, אמיתית ונמשכת, כאשר אין זה משנה מי מבני הזוג יצר אותה, ואשר כתוצאה מכך לא ניתן לומר שהשיתוף במקרקעין יכול להישאר עליהם, תגרום לכך שהצד הנשאר ישלם לשותפו דמי ראויים. ככלל, מיום הגירושין ואילך זכאי הצד אשר איננו מתגורר בבית לדמי שימוש ראויים.
דוגמא לפסק דין
במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, נדרש בית המשפט לבחון האם יש לפסוק דמי שימוש ראויים חרף הוצאת צו הגנה כנגד בן הזוג העוזב. הגבר טען כי בחלק מהזמן, בו היה צו ההגנה בתוקף, הייתה העילה להוצא הצו מוגדרת כך – המפגש בין הצדדים מסוכן ומסכן את בריאותם הנפשית של הילדים.
אי לכך, לטענתו, הסיכון נוצר מעצם המפגש בין אשתו לבינו, ולא מעצם היותו אדם בודד. השופטת דחתה טענה זו בקובעה כי במידה והמערער היה מעוניין לבטל את צו ההגנה, היה עליו לפנות לכך לבית המשפט. כל אימת שצו ההגנה עמד בתוקף, לא זכאי המערער לדמי שימוש ראויים.
- דמי שימוש ראויים בגין השימוש בדירה משותפת
- הפחתת דמי שימוש ראויים בגין אשם תורם
- דמי שימוש ראויים לאישה אשר עזבה ביתה מרצון
- תביעה לקבלת דמי שימוש ראויים מאישה המסרבת לפנות את הדירה
טענה נוספת אשר השמיע הגבר בבית המשפט הייתה כי צווי ההגנה הוצאו כנגדו במספר הפסקות. עם זאת, לדבריו, הכניסה לבית גם בתקופת ההפסקות הנ"ל נמנעה ממנו על ידי האישה. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הגבר עזב את הבית על מנת לגור עם אישה אחרת. אי לכך, הנטל לשכנוע כי רצה הוא לחזור בתום לב להתגורר בדירה הונח על כתפיו. השופטת קבעה כי הגבר לא עמד בנטל הוכחה זה. למעשה, השופטת ציינה כי ניכר מהעדויות שהוצגו בפניה כי הגבר היה מעוניין לשוב לדירה על מנת להלך אימים על האישה ולהאיץ בה לפרק את השיתוף בדירה.
