התובעת ובעלה בנפרד התחתנו בשנת 1986 ובמהלך השנים נולדו להם חמישה ילדים. בעוד הבעל צבר ניסיון רב והינו רואה חשבון מצליח, האישה הינה עקרת בית אשר טיפלה בילדי הצדדים ובמשק הבית.
מזה מספר שנים, ניהלו הצדדים תביעות שונות בבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרתן הגישה התובעת תביעה לזכויות ברכוש בנחלה חקלאית.
לטענתה של התובעת, בשנת 1992 חתמו הוריו של בעלה ובעלה על ייפוי כוח בלתי חוזר אשר ייפה את כוחה של האגודה (המושב) להעביר את הזכויות במשק החקלאי לבעלה. התובעת הוסיפה כי האגודה אישרה את ההעברה כיומיים לאחר מכן והנתבע הוגדר כבן ממשיך במשק. בהסתמך על היות הבעל בן ממשיך, בנו הצדדים את בית מגוריהם על הנחלה ושינו את מצבם הכלכלי. כיום, האישה מתגוררת עם הילדים בבית אשר נבנה על הנחלה.
קראו גם:
- סעיף 114 לחוק הירושה - האם ניתן להתחייב על העברת זכויות לפני פטירה?
- האם האחות למחצה תקבל פיצויים משווי הנחלה אשר ירש אחיה כ"בן ממשיך"?
- חלוקת משק חקלאי שאינו חלק מן העיזבון בהתאם לצוואתה של המנוחה
- חלוקת זכויות במשק חקלאי במסגרת הסכם גירושין
האישה טענה כי כעת ההורים מנסים למשוך את הצהרתם בדבר היות בעלה כבן ממשיך, וזאת על מנת לרקום קנוניה כנגדה ולנשלה מזכויותיה בנכס. לטענת האישה, ההורים פנו בשנת 2004 לאגודה והודיעו על ביטול כוונתם להעניק לנתבע ולתובעת זכויות של בן ממשיך. לשיטתה של התובעת, מדובר בפעולות אשר הינן חסרות תום לב ופוגעות בה באופן אנוש.
הוריו של הבעל טענו כי לא הועברו זכויות בנחלה לבנם הנתבע והעברה מסוג זה נעשתה באופן אישי, בנאמנות ועל תנאי. לטענתם, ייפוי הכוח אשר ניתן לאגודה היה למעשה תנאי שהציבה האגודה בכדי לאשר להם לבנות בית נוסף על הנחלה. כמו כן, הרשות להתגורר במקום ניתנה, לשיטתם של ההורים, באופן ארעי בלבד. ההורים הוסיפו כי הבית נבנה על השטח לאחר שבנם הפציר בהם כי יתירו לו לבנות בית למגורים אך בניית הנכס הותנה בכך שהזכויות בנחלה נשארות בידי ההורים.
השופטים קובעים: לא ניתן היה לקבוע בן ממשיך היות ומדובר בהסכם דו צדדי
במהלך הדיונים בתיק, הוצג תיק המשק הרלבנטי במלואו. עיון במסמכים השונים העלה כי ההורים חתמו על חוזה הלוואה עם קרן היסוד בשנת 1951. על פי חוזה זה, ניתנה להורים הלוואה לצורך הקמת ביתם, ומנגד שעבדו הנתבעים את תוצרת משקם החקלאי כביטחון להחזרת ההלוואה.
הנתבעים התחייבו כלפי האגודה כי זו תוכל להחזיר לקרן היסוד את ההלוואה מן הסכומים אשר יגיעו לה מהשיווק המשותף. מדובר למעשה בחוזה בין האגודה החקלאית ומנהל מקרקעי ישראל (הסכם משבצת דו-צדדי). הסכמים מסוג זה נחתמים מעת לעת, ולפיהם האגודה היא זו אשר מעניקה למתיישבים את הרשות להשתמש בקרקע. חוזה משבצת מסוג זה איננו מזכיר כלל את הבן הממשיך (בניגוד להסכם תלת צדדי).
- פס"ד בתובענה על ירושה של הזכויות במשק חקלאי
- מהן זכויות בר הרשות במשק חקלאי?
- זכויות בר רשות במשק חקלאי אינן בנות הורשה
עיון בהסכם המשבצת נשוא התובענה העלה כי הנתבעים כלל לא היו יכולים למנות את התובעת ובעלה כבנים ממשיכים, זאת משום שמינוי זה היה בניגוד לתקנון האגודה. הזכות למנות "בן ממשיך" שמורה לחברי אגודה שיתופית החותמים על "הסכם משולש" (שהצדדים לו הם הסוכנות, האגודה והמינהל).
בדרך כלל, בתקנון אגודות כאלה, קיים סעיף הקובע במפורש כי למתיישבים במשק המוחכר מן האגודה, יש זכות למנות בן ממשיך. יודגש כי הפרשנות המקובלת בפסיקה לעניין זה גורסת כי ההתחייבות להעביר את הזכויות לבן ממשיך נחשבת כהתחייבות שהשתכללה רק בכפוף להסכמת מינהל מקרקעי ישראל להעברה זו.
התובעת זכאית לפיצויי בגין שינוי החיים על בסיס ההבטחה
לסיכום, בית המשפט ביטל את העברת הזכויות מכוח בן ממשיך וזאת בשל העבודה שהנתבעים לא היו בעלי זכויות קנייניות בשטח כלל. אי לכך, לא יכולים היו הם להעביר את הזכויות לבנם, מבחינה משפטית.
עם זאת, הוכח על ידי התובעת כי בהסתמך על העברה עתידית זו, מסרו הם את ביתם ברעננה לאחותו של הנתבע, תוך שהם מפצים אותה בסכום של 50,000$. אי לכך, בית המשפט קבע כי יש לאזן את זכויות הצדדים באופן הבא – חלוקה שווה בפיצויי שניתן לאחות, שווי הדירה ברעננה, ושוויו של הנכס על המחלה.
למרות שזכויות הנחלה לא הועברו לתובעת, השופטת קבעה כי יש לחלק באופן רעיוני את שוויה של הנחלה ולפצות את התובעת גם בגינה. "הבית איננו מגדל הפורח באוויר", כתבה השופטת בפסק הדין.
