תביעות במסגרת גירושין בישראל יכולות להיות מוגשות לשני סוגי ערכאות – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. ידוע כי הערכאה אליה תוגש התביעה קודם לכן, תזכה בסמכות לדון בתובענה. המרוץ על הגשת התביעה לערכאה המתאימה נקרא בעגה המשפטית מרוץ הסמכויות.
במקרים בהם מוגשת תביעה לבית הדין הרבני, הצד שאיננו מרוצה מהחלטת הדיינים יוכל להשיג עליה על ידי הגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. היה וצד זה איננו שבע רצון גם מהחלטת בית הדין הרבני הגדול, הוא רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.
עם זאת, בית המשפט העליון נוטה שלא לסתור החלטות של ערכאות נמוכות וזאת משום שערכאות אלו התרשמו באופן ישיר מהעדים והראיות וקיבלו החלטתם נאמנה. כמו כן, בעקבות המתח בין הערכאות החילוניות לבתי הדין הרבניים, קיימת עילה של כבוד הדדי בין אלו וסתירה של פסק דין רבני בבית המשפט העליון איננה עניין של מה בכך.
קראו עוד בתחום:
- שאלת סמכות בית המשפט עקב הגשת תביעת גירושין כרוכה
- סמכות השיפוט לעניין הנושאים שנכרכו בתביעת הגירושין
- קביעת סמכות לביהמ"ש לענייני משפחה או לבית הדין הרבני האזורי
- דיני ירושה של העדה האוונגלית אפיסקופלית הערבית בישראל
במקרה שאירע לאחרונה, בית המשפט העליון ביטל פסקי דין חלוטים של בית הדין הרבני והפך תוצאה של הליך משפטי אשר עסק בעניין פירוק שיתוף בדירה משותפת. במקרה דנן, בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, נדרש לדון בערעור אשר הוגש על פסק דין שניתן בבית דין רבני. הסוגיה בעניין זה היתה מעמד הזכויות בדירת מגורים בה גרו ביחד בני זוג שהיו נשואים למעלה מ-24 שנים.
במהלך נישואים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים והדירה נרכשה כמה שנים לאחר החתונה. במועד הרכישה, נרשמה הדירה על שמו של הבעל ובמועד הגירושין נתגלעה מחלוקת קשה בין הצדדים לגבי הזכויות על הנכס. לאחר התדיינויות רבות בבתי הדין הרבניים, הדיינים החליטו כי זכויות הדירה ישארו במלואם בידי הבעל. בעקבות החלטה זו, האישה הגישה ערעור לבג"ץ.
יש לבחון את המקרה על פי הלכת השיתוף והתפיסה המתקדמת
השופטת, דנה ארבל, בחנה את הראיות אשר הוצגו בפניה וקבעה כי למרות שבית המשפט מכבד את בית הדין הרבני, יש להפוך את החלטת הערכאה הדתית. השופטת ציינה כי מקרה זה הצריך את התערבותו של בית המשפט העליון.
השופטת קבעה בפסק הדין כי אין להחיל את הלכת השיתוף על בני הזוג על פי מועד נישואיהם שהיה בטרם כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג. כמו כן, בית המשפט העליון ציין כי בסכסוכים מסוג זה, עליו לבחון את המקרה על פי נסיבותיו ובראי התפיסות החדישות ביותר של הלכת השיתוף. פסקי דין בענייני הלכת השיתוף, שחלקם תקדימיים וסוציאליים מאד, התקבלו בשנים האחרונות בערכאות המשפטיות. אי לכך, השופטת קבעה כי יש לבחון גם מקרה זה ברוח פסיקתית מתקדמת.
בית הדין הרבני מיהר להכריז על האישה כמורדת
הלכה פסוקה היא כי רישום של דירת מגורים על שמו של אחד מבני הזוג איננו מעניק לו זכויות בלעדיות על נכס זה לעולמי עולמים. בית המשפט ציין כי במקרה דנן מדובר על בני זוג אשר חיו בתור זוג נשוי במשך שנים רבות ואף נולדו להם שלושה ילדים במהלך התקופה דנן. הצדדים ניהלו במסגרת נישואיהם משק בית משותף לחלוטין אשר הלכת השיתוף הייתה בו אור לצדדים.
בפסק הדין כתבה השופטת ארבל כי פסיקתו של בית הדין הרבני לא התיישבה עם הלכות תקדימיות של בית המשפט העליון. לדוגמא, בית הדין הרבני שגה כאשר לא בחן לעומק את המקורות האמיתיים שאפשרו את רכישת הדירה נשוא התובענה. זאת ועוד, "בית הדין הרבני מיהר להכריז על האישה כתור מורדת ובכך לשלול את זכויותיה", נכתב בפסק הדין. מכל האמור לעיל, בית המשפט העליון קבע כי הדירה תחולק באופן שווה בין בני הזוג תוך שמירה על זכויותיה של האישה במחצית מבעלות הנכס.
