בית הדין הרבני נדרש לבחון מהו יום הקרע לשם קביעת המועד לעניין איזון משאבים בין בני זוג אשר גבה טורא ביניהם אך נעשה גם ניסיון לשלום בית. מדובר בבני זוג אשר היו נשואים במשך למעלה מ-15 שנה. כשנתיים לפני הגשת התביעה, האישה יצרה "קשר חריג עם אדם זר" אשר עזר בטיפול בילדי הגן בו היא עבדה. הקשר בין האישה לאדם הזר התהדק והאישה הגדירה אותו כ"קרש הצלה".
בעקבות מערכת היחסים הנ"ל, הבעל הגיש לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין. הבעל, חרף חשדותיו כי האישה מקיימת מערכת יחסים עם הגבר הזר, ביקש להביא לשלום בית וניסה להחזיר את מערכת היחסים בין אשתו לבינו לתיקונה. במסגרת הדיון בתביעה לשלום בית, בית הדין הרבני הודיע לבעל כי אשתו לא נאסרה עליו בחיי אישות, וזאת למרות שהיא התייחדה באופן מחשיד עם גבר זר.
האישה הקפידה, לאורך כל הליכי התביעה, לדחות את חשדות הבעל כלפיה אך דרשה לסיים את קשר הנישואין. בספטמבר 2011 האישה תבעה גט. היא הודתה בבגידה וציינה כי היא מקיימת עם הגבר הזר מערכת יחסים אינטימית. בעקבות כך, בית הדין לעבודה נתן החלטה בעניין והצדדים התגרשו.
האישה טענה כי המועד אשר צריך להיות המועד הקובע לעניין איזון המשאבים הוא מועד הגשת תביעת הגירושין. לטענתה, השיתוף בנכסים חל כל אימת שבני הזוג חיו תחת אותה קורת גג וניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף. הגבר טען כי המועד הקובע היה צריך להיות מחודש ינואר 2010, המועד בו החל הקשר הנוכחי של האישה עם האדם הזר.
לא מענישים אישה על ניאוף
בית הדין הרבני קבע כי אין להעניש אישה על ניאופה בנטילת נכסיה. נקבע כי הגמרא קובעת באופן חד משמעי כי אישה לא תיקנס בממונה בגין ניאוף וכך גם נפסק בשולחן ערוך. אולם, במקרה הנדון, בית הדין הרבני ציין כי לא מדובר בחלוקה בלתי שוויונית אלא בקביעת מועד לחלוקת הרכוש. על פי לשון חוק יחסי ממון, הנכסים אשר הצטברו לשני בני הזוג במרוצת שנות חייהם המשותפים הינם הנכסים אשר יש לאזן בעת הפרידה. עם זאת, חוק יחסי ממון קובע כי הנישואין בפועל מהווים רק סימן בלבד לתחילתו וסופו של הסדר איזון משאבים.
קראו עוד בתחום:
דהיינו, לא הגירושין בפועל, ואף לא הגשת תביעת גירושין, מהווים בפני עצמם סיבה לזכות באיזון בנכסים שהצטברו במהלך הנישואין. לעניין זה קובע עצם הקרע וסיומה של "ההסכמה בעניין השיתוף בין הצדדים". בית הדין הרבני הוסיף כי "גם אם נותר בביתם של בני הזוג ניהול מוגבל של משק בית משותף לאחר הקרע הסופי, לא תמיד הדבר מהווה סיבה להמשך הזכות לאיזון בנכסים שהצטברו לאחר מועד הקרע ביניהם".
הבגידה סיימה את השיתוף
במקרה דנן, בית הדין קבע את מועד הקרע בתור מועד תחילת הקשר בין האישה לבין בן זוגה החדש. הבעל הוכיח את תחילת הקשר על פי שיחותיה היוצאות של האישה בטלפון הנייד, למאהב שהפך להיות בן זוגה. אכן, הבעל ניסה להביא לשלום בית אך לשווא.
בית הדין הרבני קבע כי אין נפקא מינה שהבעל ניסה לפייס את אשתו, וזאת כל אימת ששלום הבית לא עלה יפה. "במקרים בהם מתאחה הקרע והמצב חוזר לקדמותו, אין להוציא את תקופת קרע הזמני מכלל השיתוף, היות וחיי נישואין מטבעם עלולים לסבול מעליות ומורדות", נקבע בפסק הדין. עם זאת, משעה שהוכח כי הקשר אשר האישה קיימה עם האדם הזר לא היה זמני אלא נועד הלכה למעשה להחליף את בעלה, הרי שהיא אינה יכולה לזכות בשיתוף בנכסים במקביל ליחסיה עם המאהב.
