תמ"ש 26300-09 א' מ' (חסוי) ואח' נ' ע'
בית המשפט לענייני משפחה בחן תביעה אשר הוגשה על ידי חסוי ואחיותיו, כנגד אחיהם, וזאת לאחר שהאח הוציא מחשבון הבנק של החסוי סכומי כסף משמעותיים שלא כדין. החסוי במקרה דנן הינו אדם בן 67 אשר סובל מפיגור שכלי מגיל 5 (לאחר שנפגע בראשו). במשך כל חייו, החסוי גר עם הוריו ואלו נפטרו לאחרונה. משנת 2005, לאחר שאביו נפטר, גר החסוי עם אימו. האם נפטרה אף היא בשנת 2008. לאחר מכן, החסוי עבר לגור אצל אחיו במשך חמישה חודשים ובסופו של דבר עבר למעון.
קראו עוד בתחום:
- האם בידיו של אדם לקבוע מראש את האפוטרופוס עליו?
- חתימה על הסכם מתנה בהעדר גמירות דעת ולאחר מינוי אפוטרופוס לגוף ורכוש
- התנגדות לצוואה שנערכה על ידי חסוי שאינו פסול דין
- האם תוכר אפוטרופסות על ילדים לסבא וסבתא, לאחר פטירת אם?
החסוי עבד, חרף הפיגור השכלי, במשך כ-28 שנים, בתור עובד ניקיון בשכר של 2,300 שקלים בחודש. לאחר הפסקת עבודתו, בשנת 2007, הוא היה זכאי לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי. את הקצבה הוא קיבל בעזרת אחיו. בשנת 2005 צורף האח לחשבונו של החסוי. האח הגדיר עצמו כאפוטרופוס של אחיו החסוי וכמי שדאג לאחרון ולהוריו במשך למעלה מ-25 שנים.
יצוין כי במהלך התקופה הנ"ל האח "האפוטרופוס" לא הגיש חשבונות, לא הגיש בקשות לביצוע פעולות בחשבונו של החסוי, ורוקן למעשה את חשבון הבנק של אחיו. במסגרת משיכות אלה, האח משך כ-415,000 שקלים מהחשבון בדצמבר 2005, וכ-150,000 שקלים בשמונה מועדים שונים בין 2006 ל-2008. הכספים נמשכו ללא ידיעתו ו/או הסכמתו של החסוי. הנתבע טען כי הוא היה רשאי למשוך את הכספים, וזאת משום שהוא כלכל את אחיו ופרנס אותו במשך כל השנים הנ"ל (כאשר במקביל נחסכת משכורתו של החסוי).
קונה דירה לעצמו על חשבון החסוי
האחיות טענו כי בשנת 2004, בעקבות מחלת אימן, אחיהן הודיע להן שהוא "מפסיק לממן את ההורים ומעתה המימון יהיה מחשבון ההורים והחסוי". שנה לאחר מכן האח החליט לרכוש דירה "לאחיו" והוא פנה בעניין לאחיותיו. האחיות הסכימו למשיכת 50,000 דולרים מחשבון החסוי לשם רכישת הדירה. האח משך כ-560,000 שקלים בעקבות הסכמה זו, 230,000 עבור רכישת הדירה, והיתרה בעבור החזרים בסך של 6,500 שקלים לחודש כנגד 45.5 חודשים.
בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי דין התביעה של האחיות והחסוי להתקבל. בפסק הדין נקבע כי האח הנתבע עשה שימוש בכספי החסוי שלא כדין, וזאת כאשר הוא יודע ומצהיר על כך שמדובר באדם הסובל מפיגור שכלי. האח הגדיר עצמו כאפוטרופוס של החסוי. בית המשפט ציין כי ישנה שורה ארוכה של חובות החלות על אפוטרופוס מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. בין חובות אלה, לדוגמא, מוטל על האפוטרופוס להקפיד על קיומה של הפרדה מוחלטת בין כספיו לבין כספי החסוי.
כמו כן, אפוטרופוס אינו יכול לצרף את עצמו כשותף לחשבון החסוי על דעת עצמו, והוא חייב להגיש דין וחשבון בעבור כל הוצאה מחשבון זה. בית המשפט הוסיף ומתח ביקורת על האח בכך שהוא לא פנה לקבלת אישור להוצאת סכומים כה משמעותיים מחשבון הבנק של אחיו המפגר.
"לא בכדי יצר המחוקק מערכת הגנות מסוג זה על כספים ורכוש של חסויים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם, כדי להבטיח שזכויותיהם לא תפגענה", נכתב בפסק הדין, "הנתבע פעל בניגוד גמור לאמור לעיל". לדוגמא, הנתבע רכש למעשה דירה לעצמו מכספי אחיו, והוכחה לכך ניתן היה לראות בכך שהדירה נרשמה על שמו. כמו כן, למרות רכישת הדירה, החסוי נותר לגור עם אימו ולאחר מכן עבר לגור במעון.
