צמצום תוצאות האימוץ, המעוגן בסעיף 16(1) לחוק אימוץ ילדים והמכונה גם "אימוץ פתוח", מאפשר להותיר זיקה מסוימת בין הקטין, החי אצל הוריו המאמצים, לבין ההורה הביולוגי. בניגוד לכך, אימוץ סגור מנתק כל זיקה בין הקטין להורה הביולוגי, מלבד בענייני איסור והיתר לצרכי נישואין וגירושין ובענייני ירושה.
שלושת המסגרות של שיקולים לבחינת האפשרות לצמצום תוצאות האימוץ:
- שיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים - מסוגלותם של אלה לכבד את מערכת האימוץ של ילדם במשפחה המאמצת, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם ילדם, ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי כזה עלול לעורר.
- שיקולים הנוגעים להורים המאמצים – נבחנת שאלת התייחסותם של אלה לאפשרות שמירת הקשר בין הילד לבין משפחתו הטבעית, וההשפעה שעשויה להיות לכך על הגשמת תכליות האימוץ.
- שיקולים הנוגעים לקטין עצמו - מהי התועלת העשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו הטבעיים. בין השיקולים השונים במסגרות השונות ישנם קשר הדוק והקרנה הדדית.
מודל האימוץ הסגור הינו, על פי רוב, המודל הקבוע במסגרת דיני המשפחה בישראל. אימוץ סגור, אשר במסגרתו מנותקים כל קשריו של הקטין עם הוריו ומשפחתו הביולוגיים, מתיישב היטב עם הוראות סעיף 16 לחוק אימוץ ילדים. על פי סעיף זה, אימוץ אמור לקטוע את הזכויות והחובות בין הקטין לבין משפחתו הביולוגית, הן מבחינתו והן מבחינתם. לדוגמא, הקטין אינו יכול להיחשב ליורש לפי דין של הוריו הביולוגיים וירושתו אותם יכולה להיות במסגרת צוואה בלבד.
אימוץ פתוח ועיקרון טובת הילד
בית המשפט רשאי, עם זאת, להורות על צמצום צו האימוץ במסגרת סעיף 16(1) לחוק אימוץ ילדים. היתרונות והחסרונות של האימוץ הפיתוח נבחנו בהרחבה במסגרת פסיקותיהם של בתי המשפט במרוצת השנים. על פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט אמור לבחון שיקולים הנוגעים גם להורים הביולוגיים וגם להורים המאמצים. עם זאת, העיקרון החשוב ביותר בעניין זה, כמו בכלל סוגיות משמורת בבתי המשפט, הינו עיקרון טובת הילד.
מרכזיותו של עיקרון טובת הילד המאומץ בהליכי האימוץ הודגשה על ידי המחוקק בבואו לנסח את סעיף 1(ב) לחוק אימוץ ילדים. סעיף זה מורה כי צו אימוץ, וכל החלטה אחרת לפי חוק זה, יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ". בפסיקתו, עמד בית המשפט על הצורך לבדוק את תכילתו של האימוץ כאשר כל מקרה נבחן לגופו. במוקד בחינה זו עומדים כאמור רווחתו של הקטין, עולמו וצרכיו.
