אחת ההלכות החשובות בדיני המשפחה ותביעות הרכוש בין בני זוג ניתנה בר"ע 312/03 פרידמן נ' פרידמן, ע"י סגן הנשיא השופט בדימוס יעקובי-שווילי. נושא חלוקת זכויות בפנסיה מוקדמת נדון מספק פעמים בפסיקה ובעקבות פסק דין פרידמן התייחס בית המשפט גם לפנסיה פוטנציאלית במסגרת הדיון באיזון זכויות פנסיוניות.
בעניין פרידמן נקבע מועד הפירוד (ולא מועד איזון המשאבים) למועד המוקדם מפרישתו של הבעל מעבודתו, וזאת בטרם נחתם הסכם אשר נחתם בעבודת הבעל והפך אותה לחברה ממשלתית מופרטת על דרך התאגדות של חברה בע"מ. במסגרת הסכם המעבר, ועקב אובדן הקביעות של העובדים (אשר היו עד למועד המעבר בגדר עובדי מדינה קבועים), ניתנו לעובדים הטבות שונות כגון הגדלת השכר הקובע לפנסיה, הגדלת אחוזי הפנסיה וקבלת מענקים שונים.
קראו עוד בתחום:
- האם בניגוד לרוח הצוואה, יחולקו כספי הפנסיה ליורשים על פי דין?
- איזון לא שווה של זכויות פנסיה בהליך גירושין, האמנם?
- נישואים לאחר פרידה - הסכם ממון הכולל זכויות פנסיה
- איזון זכויות פנסיה בהתאם לעלייה במשכורת לאחר גירושין
הלכת השיתוף הינה משטר חלוקת רכוש משותף בין בני זוג שהינו פרי הפסיקה. הבסיס להחלת חזקת השיתוף הינו עקרונות שוויון לצרכי שיקום ושיקולי צדק. אי לכך, הלכת השיתוף הוחלה גם על בני זוג אשר נישאו מחוץ לישראל לפי דין זר, על ידועים בציבור ואף על רכוש אשר נחשב בתור נכסים חיצוניים (לדוגמא, נכסים מלפני הנישואין).
הרציונאל העומד מאחורי הלכת השיתוף הוא כי יש לקבוע הסדר בו תחושת הצדק תבוא על סיפוקה וששני הצדדים יזכו לנקודת מוצא זהה – פחות או יותר - לחייהם לאחר הפירוד או הגירושין. באותו האופן, הלכה פסוקה היא כי אין להחיל את חזקת השיתוף באופן מתמטי ואריתמטי וזאת על מנת להימנע מיצירת עיוותים.
הקושי למצוא מקום עבודה חדש בגיל מבוגר
לדוגמא, כיצד יש לנקוט כאשר צד אחד יצא לגמלאות בפרישה מוקדמת בהיותו בן 55, ואילו הצד השני עדיין מועסק במשרה מלאה. לכאורה, הצד הפורש לגמלאות אמור לחלוק את הפנסיה עם הצד שכנגד וזה האחרון היה אמור ליהנות גם מההכנסה מהעבודה וגם ממחצית הגמלה. הבעיה הייתה טמונה בכך שהצד אשר פרש בפרישה מוקדמת לגמלאות לא יכול להשתלב, בשל גילו, בשוק העבודה.
בהלכת פרידמן הועלו שני טיעונים אשר נועדו לתקן עיוות זה. ראשית, נקבע כי בית המשפט יכיר ביציאה לשוק העבודה בגיל מתקדם בתור ראש נזק אשר בו הצד האחר איננו שותף. שנית, נקבע כי יש להחיל עקרונות כלליים של צדק, בין על ידי החלה רטרוספקטיבית של סעיף 8 לחוק יחסי ממון על הלכת השיתוף, ובין מתוקף הסמכות הנתונה לבית המשפט.
בהלכת פרידמן, בית המשפט הכיר בטיעונים אלו כמאפשרים סטייה מחישוב אריתמטי של הלכת השיתוף. לצורך יצירת האיזון הראוי, יצר בית המשפט עיקרון כפול – הפחתת חלק הצד שטרם יצא לגמלאות בגמלת הצד שפרש, מכוח ראש הנזק אשר פורט לעיל, וזאת אל מול החלת איזון של פנסיה פוטנציאלית בין הצד שפרש לגמלאות לבין הצד העובד.
במילים אחרות, בית המשפט חישב את האיזון באופן בו הוא מעמיד את הגמלה אשר מקבל הצד שפרש לגמלאות, מול הגמלה אשר היה הצד השני מקבל במידה והיה יוצא לגמלאות באותו המועד.
יש להדגיש כי לא מדובר בעיקרון שהחלתו פשוטה. על בית המשפט מוטל לזכור כי שכר העבודה הינו פרי מאמץ לו הצד שכנגד כבר אינו שותף (שכן הצדדים נפרדו זה מכבר). מנגד, זכות לגמלה הינה חסכון אשר נצבר, ככל חסכון אחר, ולכאורה אין מניעה לחלקו. משכך, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לסטות מעקרונות האיזון הרגילים במקרים קיצוניים בלבד. מדובר במקרים בהם יישום חלוקת הגמלה עלול להביא לפגיעה בעקרונות הצדק עליהם מבוססת הלכת השיתוף.
