כיצד יחולק נכס בין אחים אשר בעניינו מתנהלים הליכים רבים וסבוכים בבתי המשפט לאורך שנים רבות? האם העברת הזכויות על הנכס מן האב והילדים לבן הבכור נעשתה כדין או שמא מדובר היה במתנה או הסכם למראית עין?
מצד אחד של התביעה נמצאים האב ושלושה מילדיו, ואילו מן הצד השני נמצא הבן הבכור. התובעים טוענים כי הבניין הינו בבעלותם הבלעדית וכי למרות שהועבר הנכס לרישום תחת שמו של הבן הבכור, נעשתה ההעברה ללא תמורה וכנגד תצהיר שנעלם ובו נכתב בפירוש כי הבניין שייך להם.
טענות האחים והאבא
במהלך ההליך נפטר האב אך ההליך המשיך להתנהל כפי שהחל. לטענת האחים, העברת הזכויות בנכס לאח הבכור היו למראית עין בלבד, ולא הייתה בהם בכדי להעניק לבכור את מלוא הזכויות על הנכס. במהלך כל השנים נהגה המשפחה בנכסיה כמקשה אחת ולכן לא הגיעו העניינים לדיון בבית המשפט.
- האם האחות למחצה תקבל פיצויים משווי הנחלה אשר ירש אחיה כ"בן ממשיך"?
- האם ניתן להמיר זכויות של המנוח שלא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין?
- פסק דין - בתביעה בעניין זכויות על דירת מנוח
לטענתם - הזכויות בבניין, שנרכשו במהלך השנים על ידי האב ובמאמץ משותף של האחים, הועברו בעקבות החלטת האב על שמו של בנו הבכור, בנאמנות וללא כל תמורה, על מנת שיהיו אצלו כפיקדון לטובת האחים ומטעמי נוחיות של ניהול ענייני המשפחה. אי לכך, ומאחר שהנתבע מעל בתפקידו והפר את חובת הנאמנות, יש להורות על ביטול הנאמנות ולהשיב את הזכויות בבניין לבעליהן האמיתיים.
טענות האח הבכור
האח הבכור טען לעומתם כי אחיו טענו בפני בתי משפט אחרים שהוא בעל הנכס ולפיכך הם מושתקים בהשתק שיפוטי וכן בהשתקי עילה ופלוגתא, שכן בעל דין שטען טענה וטענתו התקבלה - מושתק מלהתכחש לטענתו ולטעון טענה הפוכה. עוד טען האח הבכור כי הכספים לרכישת הדירות בבניין יצאו מכיסו, והעברת הזכויות נעשתה כחוק והושלמה באופן סופי כ-13 שנה לפני תחילת ההליכים בין בני המשפחה.
בית המשפט דחה את תביעתם של האב והאחים, וקבע בעילות של השתק שיפוטי, חזקת תקינות מרשם המקרקעין ומדיניות שיפוטית.
כאשר היו חובות כלפי הנכס - הצהירו כולם כי הוא בבעלותו של האח הבכור
במהלך הדיונים המשפטיים בנוגע לנכס, האב ואחד מהבנים הצהירו בפני ערכאות שונות, וטענתם נתקבלה, כי הבניין בבעלותו של הבן הבכור, ולפיכך הם מושתקים מלטעון טענה הפוכה. האב טען בנסיבות שונות כי הנכס שייך לבנו, הן במקרים בהם עמד כנגדו צו עיקול, הן במקרים בהם הואשם בבנייה בלתי חוקית בנכס, הן בעניינה של תביעת ארנונה ועוד.
גם בנו של האב, הצהיר בהזדמנויות שונות כי אין הוא מבעליו של הנכס. דוגמא אחת ניתן לראות בחקירה אשר החלה בעניינו ועסקה ב"צבירת הון בלתי מוסבר" בה טען האחרון כי אין הוא בעליו של הנכס נשוא התובענה.
תקינות המרשם, האם הרישום היה תקין?
סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין קובע כי הרישום בפנקס הזכויות מהווה ראיה חותכת לתוכנו. ידוע מן הפסיקה, עוד מתקדימים קודמים, כי מוטל נטל כבד על כתפיו של הטוען לרישום כזב בפנקס הזכויות. השופט קבע כי במהלך השנים הוצגו מספר רב של גרסאות בנוגע לפגם שעלה כביכול בהליך רישום הזכויות של הנכס בפנקס הזכויות. דרך שלל גרסאות, אשר לטענת השופט שונו חדשות לבקרים בהתאם למה שחשבו התובעים כמועיל לעניינם, לא ניתן להוכיח פגם במהלך הרישום ואי לכך, לא הורם הנטל הדרוש לעילה זו.
הצהרות האחים ברשויות המס
אף דיווחי האחים לרשויות המס (תוך שחתמו על תצהיר ובו אישרו כי הוזהרו להצהיר את האמת וכי יהיו צפויים לעונשים הצפויים בחוק אם לא יעשו כן) באשר לבניין סתרו את טענותיהם ולוו בשלל גרסאות שונות ומשונות. אי לכך, דחה בית המשפט את טענותיהם של האחים וקבע כי הנכס, כפי שרשום בפנקס הזכויות במנהל המקרקעין, שייך בכולו לאח הבכור.
השופט מתח ביקורת על התנהלות האחים בפרשה וסיכם דבריו:
"אין מקום ליתן סעד כלשהו לתובעים שלפי טענתם מצהירים במשך שנים ארוכות דברים שאינם אמת בפני הרשויות, בתי המשפט וגופים פיננסים ואינם מהססים ליצור מצב של תוהו ובוהו בכל מקום תוך שהם עוברים על הוראות החוק, וגוררים ושבים וגוררים אחד את השני ואת המדינה לערכאות על חשבון זמנו ומשאביו של כלל הציבור".
