תמש (ב"ש) 10779-02-10 א. ע נ' א. ע
אישה הגישה תביעת אבהות ומזונות כנגד בעלה של אחותה, וזאת בטענה כי האחרון ניהל עימה מערכת יחסים ארוכה אשר ממנה נולדו לה שתי בנות. יצוין כי לנתבע חמישה ילדים נוספים והוא לא היה רשום כאביהן של הקטינות במרשם האוכלוסין. בכתב התביעה, האישה הצהירה כי היא מוכנה לבצע כל בדיקה, לרבות בדיקת סיווג רקמות, וזאת על מנת להוכיח את טענותיה. התובעת ביקשה אפוא מבית המשפט להורות על ביצוע הבדיקה המדוברת. הגבר הכחיש את הטענות בכתב התביעה מכל וכל וטען כי כל מהותו של ההליך הינו מלחמה בין אשתו לאחותה.
קראו עוד בתחום:
- לא תבוצע בדיקת רקמות בגין חשד מפגיעה על רקע כבוד המשפחה
- האם בית המשפט יורה על בדיקת אבהות ללא הסכמת הנבדק?
- בדיקת רקמות כאשר אין חשש לממזרות - ילד לאם נוצרייה מחוץ לנישואין
- בעלי דין ישלמו על ביצוע בדיקת סיווג רקמות
ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אשר צירף את תגובתו להליך, ציין כי מקריאת הבקשה "עלה חשש של ממש בנוגע למעמדן האישי של הקטינות במידה והתביעה תתקבל והנתבע יוכר כאביהן". היועמ"ש הדגיש כי במידה והנתבע הוא אבי הקטינות, הרי שהאחרונות הינן תוצאה של איסור עריות. בחוות דעתו של היועמ"ש נטען כי יש לדחות את התביעה מחמת "חשש לפגיעה בכשרות הנישואין של הקטינות לפי הדין העברי".
האם ניתן לקיים דיון ראיות ללא בדיקת רקמות?
השופטת, גאולה לוין, ביקשה מהצדדים להגיש טיעונים בנוגע לשאלה – האם ניתן לקיים הליך של הוכחת אבהות במקרה מיוחד זה ללא בדיקת סיווג רקמות. התובעת טענה כי בידיה ראיות אשר תוכלנה להוכיח את אבהותו של הנתבע, גם מבלי לערוך בדיקת סיווג רקמות. בית המשפט הופנה בעניין זה לעדויות של שכנים וקרובי משפחה, וכן לעובדה כי הנתבע סירב לעבור בדיקת רקמות. כמו כן, הודגש על ידי התובעת כי מבחינת עיקרון טובת הילד, החשש מפני הפיכתן של הבנות לממזרות לא יוכל להקדים סוגיות בדבר הידיעה על זהות אביהן ו/או זכותן למזונות ילדים.
הגבר, אשר התנגד לעריכת הבדיקה ולניהול ההליך, קבע כי הגשתה של התביעה נעשתה מלכתחילה בניגוד לטובת הילדות. לדבריו, עד להגשת התביעה הקטינות הכירו את אשתו כדודתן ואת ילדיו כבני דודים שלהן. הנתבע הוסיף עוד כי "שינוי בסטאטוס המשפחתי עלול לגרום לקטינות לנזקים בלתי הפיכים". הגבר טען כי עצם הגשת התביעה כבר ערער את המערכת הזוגית והתא המשפחתי שלו, וגרם לו, לאשתו, ולילדיו, לנזק רב. יתרה מכך, הגבר הדגיש אף הוא כי ניהול הליך דנן עלול לפגוע בעתידן של הקטינות מבחינה הלכתית. בנוגע להוכחת האבהות על ידי הצגת ראיות (ולא באמצעות בדיקת סיווג רקמות), הגבר טען כי אין לכך כל סיכוי מבחינת התובעת, וזאת נוכח הכחשתו המוחלטת.
חשש לממזרות והוכחה על דרך הראיות, האמנם?
בית המשפט קבע כי אין לדחות את התביעה על הסף. בפסק הדין צוין כי למרות שהנחת המוצא היא שהיה קיים במקרה זה "חשש לממזרות", השיקול לממזרות איננו השיקול הבלעדי בסוגיות כגון דא. אכן, סעיף 28ה(א) לחוק מידע גנטי קובע באופן מפורש כי כאשר קיים חשש לממזרות, ובית המשפט נוכח כי כשרותו של הקטין עלולה להיפגע כתוצאה מממצאי הבדיקה, אין לערוך את בדיקת סיווג רקמות (זולת אם קיימת דרך אחרת לערוך אותה באופן אשר ימנע את הפגיעה). יצוין כי בית המשפט רשאי להורות על עריכת בדיקות סיווג רקמות מסיבות כגון סיכון חיי אדם או מניעת נכות חמורה בלתי הפיכה.
עם זאת, בית המשפט קבע במקרה דנן כי למרות שהחוק אוסר על עריכת בדיקת סיווג רקמות, אין הוא אוסר על ניהול הליך הוכחות בנוגע לתביעת אבהות. השופטת הוסיפה כי עיקרון טובת הילד, אשר מנחה אותה בסוגיות כגון דא, איננו קובע בכל מקרה שטובת הילד מחייבת שלא לערוך בירור בנוגע לשאלת האבהות. צוין כי עיקרון טובת הילד צריך להיבחן בהתאם לקטין הספציפי ועל פי נסיבות המקרה, ואין לקבוע קטגורית קביעה האוסרת על ניהול הליכים בתביעות אבהות בגין חשש ממזרות המרחף מעל הקטינים.
בית המשפט קבע כי הדרך הדיונית למקרה זה הותוותה בפסק דין אשר ניתן בבר"ע (ת"א) 1364/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (5.7.2006). נקבע כי יש ללכת בדרך זו, תוך ביטול "המדרג השלישי" בהתאם לשינויים המתחייבים נוכח התיקון בחוק מידע גנטי משנת 2008. מדובר למעשה ב"מדרג ראיות". בשלב הראשון, מובאות בפני בית המשפט ראיות בנוגע למצבו של הקטין מכל בחינה שהיא (לרבות קשריו עם המעורבים). בשלב זה, לא נטענות בפני בית המשפט טענות בנוגע להורותו של הילד. עסקינן בשלב העוסק בטובת הילד גרידא.
לאחר מכן, בית המשפט עובר למדרג השני במידה והוא סבור כי לא היה די בראיות אשר הוצגו בפניו במדרג הראשון. כעת, בית המשפט מורה לצדדים להרחיב את המסגרת הראייתית תוך ניסיון ככל שניתן למזער את הפגיעה באינטרסים ו/או בזכויות של הקטין. כעת, בית המשפט עומד על נסיבות הורותו של הילד וייתכן ותינתן התייחסות ל"ראיות מדעיות שלא פוגעות בקטין". לדוגמא, יהיה ניתן לערוך בדיקת דם השוללת אבהותו של גר זר אחר.
