קטינה אשר התיימתה מאימה, מטופלת אצל דודתה, אחותו של אביה הביולוגי. האב לא היה נשוי לאם, אך פסק דין בבית המשפט בצרפת הכיר באבהותו לאחר בדיקת סיווג רקמות. כעת, הסבתא, אימה של האם המנוחה, טוענת כי לא מדובר באביה של הקטינה, והאחרון פועל על מנת לגזול כספי היורשת היחידה של בתה המנוחה?
הקטינה נולדה בפריז בשנת 1984, כאשר אימה הייתה נשואה לאדם שאיננו הנתבע בנישואין אזרחיים. אמה ובעלה של הקטינה התגרשו מספר חודשים לאחר לידתה. עת מלאו לקטינה חמש שנים, נפטרה אמה כתוצאה ממחלה קשה. לאחר מותה של האם, ניתן בפריז פסק דין הקובע כי המשיב הינו אביה של הקטינה, וזאת לאחר ביצוע בדיקת סיווג רקמות. מאז פטירתה של האם, הקטינה נמצאת בחזרתו של אביה.
בשנת 1993 עלה האב לישראל עם הקטינה, ושנה לאחר מכן ניסה בשנית. בעקבות קונפליקטים בין הקטינה לבין אשתו של האב, ובהתייחס לכך שהאב מרבה בנסיעות לחו"ל, עברה הקטינה לגור אצל אחותו של הנתבע (דודתה). ביוני 1993 ניתן צו ירושה לקטינה אשר קובע כי היא היורשת היחידה של אמה המנוחה.
על פי צו הירושה, הקטינה נרשמה כבעלת הזכויות בדירה בתל אביב בה מתגוררת כיום המבקשת, סבתה. ב-1997 הגישה הקטינה, באמצעות אביה, תביעה לדמי שימוש ראויים ופינויי הסבתא מהדירה. מנגד, הסבתא הגישה בקשה למינוי אפוטרופוס לקטינה וזאת משום שאביה, אשר לטענתה הוא אינו אביה, מנסה להשתלט על רכושה.
חייה של הקטינה לא האירו לה פנים, באוגוסט 1998 קפצה הילדה לבריכה עם מים רדודים ונפגעה. כתוצאה מהתאונה היא נותרה משותקת בארבעת גפיה, מרותקת לכסא גלגלים, ומטופלת על ידי הדודה ובני משפחתה. שנה לאחר התאונה הגישה הסבתא כתב הגנה מתוקן ובו תביעה שכנגד, נגד הקטינה, על סך כ-3.3 מיליון שקלים.
טובת הסבתא ולא טובת הקטינה
כאשר מונחות בפני בית המשפט לענייני משפחה תביעות הנוגעות לקטינים, משמש עיקרון טובת הילד כדגל עבור השופט ומערכת הדין. במקרה דנן, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותה של הסבתא וקבע כי טובתה היא זו אשר עומדת לנגד עיניה, ולא טובת נכדתה.
הסבתא ביקשה לערער על אבהותו של הנתבע כלפי הקטינה, וזאת מחמת שני טעמים. ראשית, חשש אפשרי לממזרות, ושנית, הגנה על נכסי הקטינה. לגבי הטעם הראשון, מדובר היה בטענה מיותרת שכן בית הדין הרבני באשדוד קבע בפסק דין ב-1993 כי אין כל חשש לממזרות הקטינה. בעניין הטעם השני, בית המשפט קבע כי רב הנסתר על הגלוי. כאשר ברים את המוץ מן התבן, עולה תמונה של סבתא המעוניינת להגן על נכסיה, ולא על נכסי הקטינה.
קראו עוד בתחום:
- הורה פסיכולוגי במקום קביעת אבהות - חשש לממזרות
- פקיד מרשם האוכלוסין לא הכיר בתביעת אבהות על סמך פסק דין בבית דין שרעי
- גבר אשר לא הוכיח אבהות תובע השבת קטין חטוף לצ'כיה
- האם יש לערוך בדיקת אבהות לקטינה שנולדה כתוצאה מהפריה חוץ גופית?
- חשש ל"ממזרות" בדין השרעי, האם תיערך בדיקת האבהות?
הקטינה, יתומה מאמה אשר הינה נכה המרותקת לכסא גלגלים, מטופלת על ידי משפחתו של האב במסירות. הקטינה זוכה לטיפול מצד שני הדודים והקשר שלה עם אביה מתואר על ידי שירותי הרווחה כהדוק וחם. השופטת כתבה בפסק הדין כי לא נראה שתצמח לקטינה כל תועלת משלילת הקשר המשפחתי עם משפחת האב. ז
את ועוד, השופטת ציינה כי לסבתא אין כל מעמד להגיש בקשה לשלילת אבהותו של הנתבע. סעיף 72 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, קובע את המעמד של קרובים להשמיע בפני בית המשפט את דעתם, וזאת על פי שיקול בית המשפט – הא ותו לא.
"אין לראות את הסבתא בבחינת ידיד קרוב אשר רשאי לתבוע בשם הקטינה, וזאת שכן קיים בין השתיים ניגוד אינטרסים מובהק. יתרה מכך, הסבתא דנן אינה מתפקדת כאפוטרופוס למעשה לילדה. ההלכה הפסוקה בעניין זה היא כי כוחו של ידיד קרוב לתבוע בשם הקטין מוגבל למקרים בהם הורי הקטין אינם מתפקדים כראוי והידיד הקרוב פועל כאפוטרופוס למעשה של הקטין".
