אב המתגורר בהולנד ביקש להחזיר אליו את בתו הקטינה מכוח אמנת האג

אב לקטינה שנולדה בהולנד ונלקחה על ידי אמה לישראל, הגיש בקשה לבית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה, להחזיר את בתו בת השנה להולנד מכוח חוק אמנת האג.

הצדדים נישאו בחודש יוני 2009, ולאחר מספר חודשים של נישואין הם עברו להתגורר יחד בהולנד. כשלוש שנים של מגורים משותפים בהולנד נולדה בתם המשותפת. בהיותה בת עשרה חודשים, היחסים בין הצדדים עלו על שרטון והאם עזבה את הולנד והגיעה לישראל ביחד עם הקטינה.

במרץ 2013 האב הגיש תביעה וביקש להחזיר את בתו להולנד. לטענת התובע, על פי הדין ההולנדי המשמורת המשותפת ניתנת לשני ההורים, ולדבריו, הקטינה נחטפה לישראל על ידי האם ללא הסכמתו.

בני הזוג תכננו להשתקע בהולנד

התובע צירף לכתב התביעה מסמכים המעידים כי הולנד היא מקום המגורים הרגיל של הצדדים, כגון: רישום משכנתא לקניית דירה, תדפיס חשבון בנק, אישור על תשלום קצבת ילדים, קרן פנסיה, רישום הקטינה לגן ילדים וכדומה. עוד ציין כי השניים התכוונו להשתקע בהולנד ולא היתה להם כל כוונה לחזור לישראל.

האב סיפר כי הוא טיפל במסירות בבתו, הוא גידל אותה בזמן שאשתו יצאה לעבודה ושמר עליה בחודשים הקודמים להרחקתה. והוסיף כי בעקבות ויכוח אשתו לקחה את הילדה והעלתה אותה על מטוס לישראל, מבלי לתת לו את האפשרות להיפרד מבתו.

האם טענה כי היא השיבה את הקטינה הביתה לישראל

מנגד טענה האם כי הם הגיעו להולנד על מנת להרוויח כסף והתכוונו לבסס את חייהם בישראל. לפיה הולנד היא מקום מגורים ארעי בלבד, לצורך עסקה כלכלית ולסיום הלימודים האקדמיים של שני הצדדים. על כן לדבריה לא מדובר בחטיפה, אלא בהחזרת הקטינה לביתה בישראל.

עוד טענה הנתבעת כי האב נתן את הסכמתו המפורשת להחזרת הקטינה והוסיפה כי הוא השלים עם העזיבה שלה יחד עם הקטינה, מאחר והוא לא פנה למשטרה בהולנד על מנת לנסות לעצור את יציאתן מהולנד.

הנתבעת הוסיפה כי התובע הוא אדם אלים, הסובל מהתפרצויות זעם וקיים חשש חמור לנזק לקטינה אם תחזור להולנד. הנתבעת סיפרה כי לפני עזיבתה התרחש עימות בין הצדדים, בעקבותיו פנתה למשטרה והתובע הורחק מהבית למשך עשרה ימים.

האב מעולם לא נתן את הסכמתו להרחקת בתו

התובע הכחיש את המיוחס לו בנוגע למעשי האלימות וטען כי לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה. עוד טען כי הוא מעולם לא הסכים שהקטינה תעזוב את הולנד ואפילו לא הספיק להיפרד ממנה. לדבריו, הנתבעת עזבה את הולנד באופן מידי וכל חפציה נותרו בדירה המשותפת וכיום היא מתגוררת בישראל בבית הוריה.

בחקירתה הנגדית הנתבעת הודתה כי היא לא מסרה תלונה רשמית במשטרה בהולנד, כנגד התובע בגין אותו עימות שהתרחש טרם עזיבתה, מאחר ולא רצתה לראות את אבי בתה מאחורי סורג ובריח. עוד הודתה כי האב טיפל בילדה במשך ימים שלמים בעת היותה בעבודה ובלימודים.

בית המשפט נדרש להכריע האם קיימים התנאים המקדמיים לתחולת אמנת האג, הכוללים את מקום המגורים הרגיל של הקטינה והפרת זכויות המשמורת של התובע וכן נדרש לקבוע האם ניתנה הסכמת האב לעזיבת בתו.

הילדה תוחזר להולנד באופן מיידי

לאחר שמיעת טענות הצדדים בית המשפט השתכנע על סמך הראיות שהציג התובע כי הצדדים בחרו להתגורר בהולנד באופן חד משמעי, ותכננו להמשיך לבנות את ביתם ולהתגורר בהולנד בעתיד. על כן קבע כי מקום המגורים הקבוע של הקטינה הוא הולנד. עוד קבע כי זכויותיו של האב הופרו והאם חטפה את הבת לישראל, ללא הסכמתו של האב.

על כן קבע כי דין התביעה להתקבל והורה על החזרת הקטינה תוך עשרה ימים אל מקום מגוריה בהולנד. בנסיבות אלה הנתבעת תישא בהוצאות התובע, בסך של 25,000 שקל.

תמ"ש 22891-01-14