במסגרת חיי הנישואין נולדה לבני הזוג תינוקת, והיא נרשמה, בשל משבר ביחסים, ללא זהות האב. הבעל הגיש בקשה לבצע בדיקת רקמות, בטענה כי הוא אביה. מנגד התנגדה האם להכיר בבעלה כאב בתה, והיא לקחה את הילדה וברחה עמה מהארץ.
בנסיבות אלה הגיש הבעל בקשה בפני בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, למתן צו מאסר נגד אשתו, בגין אי קיום החלטת בית המשפט לקביעת אבהות.
מאחר והגבר אינו אזרח ישראל, בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין. לאחר תקופה שקיימו חיים זוגיים משותפים בארץ, החליטו השניים להיפרד, ובסמוך לסיום היחסים, נולדה הקטינה בארץ, ללא רישום אב.
המבקש נכח בלידה וליווה את האם בכל שלבי ההריון
המבקש הגיש בפני בית המשפט תביעה לאבהות, בטענה הקטינה הינה בתו והוא אביה, מאחר והיא נולדה בעת שהם היו נשואים, וקיימו קשר קרוב ואינטימי. עוד ציין כי הוא נכח בבדיקות הרפואיות בכל שלבי ההריון והיה בלידה.
בחודש אפריל 2014 בית המשפט הורה על עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, אך עם זאת האם לא התייצבה במועד שנקבע לבדיקה, ועזבה יחד עם הקטינה את גבולות מדינת ישראל.
האם טענה כי ניהלה במקביל קשר אינטימי עם גבר אחר
בדיון נוסף שחל כעבור שלושה חודשים התברר כי האם הנמצאת בספרד עם הבת, ולפי דברי עורך דינה, היא מתנגדת שהמבקש יוכר כאביה של הקטינה, בטענה כי ניהלה במקביל מערכת יחסים אינטימית עם גבר אחר שהוא אביה של הקטינה, ואף ציינה כי היא אינה מתכוונת לשוב ארצה.
המבקש טען כי האם מבזה את החלטת בית המשפט, וביקש להטיל עליה סנקציות, ללא קשר לעובדת מקום המצאה, ולהוציא נגדה צו מאסר, מכוח סעיף 3 לפקודת ביזיון בית משפט.
מנגד טען עורך דינה של האם, כי המבקש מעוניין לקבל מעמד חוקי בישראל, ולנצל את עובדת היותו אב לאזרחית ישראלית, וטובת הקטינה כלל אינה חשובה לו.
הבעל מנסה להשתמש בקטינה לשם הסדרת מעמדו בישראל
בית המשפט שקל את הטענה כי המבקש, שאינו מצליח להשתלב במעגל העבודה, מאחר ואין לו אזרחות ישראלית, מעוניין לעשות שימוש בתוצאות בדיקת האבהות לשם הסדרת מעמדו בישראל, וקבע כי ייתכן שיש בה ממש, בפרט על רקע הודעתו בה הוא חוזר בו מהתביעה להתרת נישואיו. חרף עובדה זו, קבע השופט כי יש לשים בראש סדר העדיפויות את טובת הקטינה, לדעת את זהות אביה, להכיר אותו, ולדעת היכן הוא נמצא.
לאחר בחינת מכלול השיקולים, לאור טובת הקטינה, וחוסר שיתוף הפעולה מצד האם, בית המשפט הטיל עליה 20 ימי מאסר בפועל, ובנוסף קנס כספי בסך 10,000 שקל. עוד קבע כי במקרה והאם תודיע על נכונותה לשתף פעולה ולקיים את ההחלטה לביצוע בדיקת רקמות, תישקל בשנית הפעלת הסנקציות שהוטלו.
תמ"ש 56017-01-14
