החלת חזקת השיתוף בבני הזוג ידועים בציבור, אימתי?

החוק הישראלי מכיר בזכויות רבות של "ידועים בציבור כנשואים", זכויות המוקנות להם מכוח חייהם המשותפים, אף בהעדר נישואים כדין.

מהם הרכיבים הנדרשים לזכות בהכרה כידועים בציבור?

המצב המשפטי של ידועים בציבור הינו פרי הפסיקה והוא קובע למעשה חזקה בדבר קיום הסכם בין בני זוג. הרכיבים הנדרשים כדי לזכות בהכרה כידועים בציבור הם ניהול חיי משפחה, היינו, חיים אינטימיים, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שבני הזוג קשרו את גורלם זה בזה וניהול משק בית משותף, כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.

בפסיקה נקבע, שגם אדם נשוי יכול להיחשב ידוע בציבור, זאת במצב בו אותו אדם ניתק עצמו ממערכת יחסיו עם בן זוגו החוקי וקשר גורלו עם בן זוגו הידוע בציבור.

הלכת השיתוף בין בני זוג ידועים בציבור

הלכת השיתוף בנכסים הוחלה על הידועים בציבור, והיא נתפסה כביטוי ל"חקיקה שיפוטית" המבקשת להגשים תפיסה ערכית, הנגזרת מעקרונות של צדק ושוויון. הבסיס להחלה הוא הסכם משתמע בין הצדדים, לפיו הם שותפים בזכות מסוימת או ברכוש מסוים. הלכות אלה הפכו לחזקה שבדין.

בעוד שלגבי בני זוג נשואים מקימה הלכת השיתוף שותפות כללית, בכל נכסי בני הזוג, הרי שלגבי ידועים בציבור, תחול חזקת שיתוף חלשה, העשויה להקים שיתוף רק בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיי היומיום, כגון דירת מגורים וכדומה. על מנת להסיק קיומו של משטר רכושי משותף רחב יותר, יש צורך בראיה נוספת להוכחת כוונת השיתוף.

בפרשת ע"מ 254/05 פלונית נ’ אלמוני, נקבע שהראיה הנוספת הדרושה יכולה להיות בנוסף לאלה, גם יחסי תלות. נפסק שבנסיבות אלה גובר משקלם של שיקולים נורמטיביים, הדומים לשיקולים המחילים את החזקה, בהיקף המקובל בזוגות נשואים.