בבואו של בית המשפט לקבוע האם יש להכיר בבני זוג כ"ידועים בציבור" על השופט מוטל להתבונן בכל מקרה לגופו מבעד למשקפיים חשדניות, שכן לא כל זוג הגר תחת קורת גג אחת, דינו כדין זוג ה"ידוע בציבור".
קביעה כי בני זוג הינם ’ידועים בציבור’, הינה משמעותית ביותר ובעלת השלכות מרחיקות לכת, כלכליות ואחרות, בעיקר בשני מישורים - האחד, ביחסים הפנימיים בין בני הזוג, והשני, ביחסים החיצוניים כלפי אנשים אחרים.
- ידועים בציבור - חלוקת רכוש
- ידועים בציבור – טיב ומהות מערכת היחסים ביניהם בראי המשפט
- החלת חזקת השיתוף בבני הזוג ידועים בציבור, אימתי?
במישור היחסים הפנימיים, תוביל הכרה בבני הזוג כ"ידועים בציבור", בין היתר, להחלת מערכת דיני הגירושין על הצדדים בעת הפירוד. כך, עשוי הידוע בציבור להיות מחויב במזונות האישה (חובת מזונות מכוח תום הלב לזון את הידועה בציבור, מה שנקרא מזונות אזרחיים, תשלום מדור לאישה, חלוקת הרכוש שנצבר על פי כללי הלכת השיתוף, זכויות פנסיה שצבר הידוע בציבור, ויתכן אף זכאות לנכסי קריירה).
עם הפסיקה והשנים הכיר בית המשפט בהבדלים בנסיבות שהביאו את בני הזוג להיות ידועים בציבור. אין ספק כי בית המשפט יקבל שיקוליו לקולא במידה ומולו בני זוג אשר לא באו בברית הנישואין מתוך ברירה, לעומת שפיטה בזהירות רבה זוגות אשר לא התחתנו מתוך בחירה.
- תביעה למזונות קטין בין ידועים בציבור
- מחלוקת על בתים שנבנו בתקופה בה היו בני הזוג ידועים בציבור
- ידועה בציבור וזכויות בירושה
להלן הנסיבות הנפוצות לקיום יחסי ידועים בציבור, והאופן בו מתייחסת אליהם הפסיקה:
פסולי חיתון
כהן וגרושה, ממזרים, בני זוג חד-מיניים, בני זוג בעלי דת שונה וכיוצא בזה. לבי בני זוג פסולי החיתון המנהלים חיים משותפים, נדרשת, על פי רוב, הוכחה בעלת עוצמה מוחלשת על מנת להוכיח "שותפות זוגית". הוכחה לכך יכולה להיות "הסכם לחיים משותפים" הקובע החלת דיני נישואין וגירושין ותו לא.
בני זוג פסולי חיתון אשר אינם יכולים לבוא בברית הנישואין על פי ההלכה והחוק הישראלי, יוכרו ללא קושי כבני זוג "ידועים בציבור". בית המשפט מכיר בכך כי בני זוג אלה נאלצים בעל כורחם לחיות במתכונת זו ועל כן מקל עליהם את ההליכים המשפטיים.
תביעה לעזבון של שתי ידועות בציבור
נישואים אזרחיים מתוך אידיאולוגיה
בני זוג אלה, הינם בני זוג החיים ביחד ללא נישואין מכורח הדין הנוהג בארץ שאינו מאפשר נישואין אזרחיים או אחרים. מן הפסיקה ידוע כי אף לגבי דפוס זה של בני זוג, יש מקום להקל ולהסתפק בעוצמה מוחלשת של ראיות כדי להוכיח ’שותפות זוגית’ ביניהם.
דחיית ממסד
בני זוג אלו הינם אותם בני זוג החיים ביחד מתוך בחירה חופשית להימנע מכל קשר חוקי מחייב ביניהם. יחסיהם מתאפיינים בכך שהם אינם קשורים, במודע, כחלק מאידאולוגיה, בעבותות הדין או החוק. לכל אחד מבני הזוג יש לכאורה, חופש פעולה לנתק את היחסים לפי רצונו ולפי החלטתו ועל חופש פעולה זה הם מעוניינים לשמור.
עם זאת, חופש תנועה זה עלול להיות בעוכרם במידה ויתעוררו ביניהם מחלוקת בנוגע לרכוש או ילדים. במקרים אלה, עוצמת הראיות שתידרש מהצד הטוען לקיומה של ’שותפות זוגית’, תהיה כבדה במיוחד. הכרה בהיותם של בני זוג אלה כ’שותפות זוגית’ מן הבחינה המשפטית, חותרת תחת רצונם ואינה מכבדת את בחירתם שלא להינשא במטרה שלא להחשף להתערבות שלטונית, מימסדית במערכת יחסיהם. כך, עומדת התערבות זו בניגוד לעקרון חופש ההתקשרות הכולל גם את החירות להימנע מהתקשרות חוזית מחייבת.
אנשים הנשואים לאדם אחר
ישנם זוגות של ידועים בציבור, אשר אחד מבני הזוג טרם התגרש מנישואים קודמים. בית המשפט ניצב בבעיה בבואו להכיר בזוגות אלו כ"ידועים בציבור", שכן יהיה בכך מעין הכרה בביגמיה. אי לכך, קשיים ערכיים חברתיים ודתיים רבים ניצבים בפני שופט המעוניין להכיר בבני זוג אלו.
ניתן לחלק דפוס זה לשני סוגים:
- סרבני הגט – החיים ביחד עם בן זוג אחר ומעגנים את בן זוגם החוקי, בו בזמן שהם מקבלים הכרה כ’ידועים בציבור’.
- ומסורבי הגט – אשר לגביהם, הכרה כידועים בציבור מהווה למעשה תחליף לגירושין המיוחל.
מטבע הדברים, ונוכח היותם של בני הזוג נשואים לאחר, מן הפסיקה ידוע כי עוצמת הראיות שתידרש להוכחת ה’שותפות הזוגית’ תהיה משמעותית, בצד הקלה מסויימת למסורבי הגט.
בני זוג גרושים שחזרו לחיות ביחד
על פי הפסיקה, נדרשת לגביהם עוצמת ראיות כבדה כדי להוכיח לגביהם ’שותפות זוגית’, מאחר ואלה כבר הביעו דעתם כי ברצונם להתנתק ממחויבויות האחד כלפי השני.
חברים לחיים
בני זוג החיים ביחד חיי משפחה ללא נישואין, לא מכורח החוק, ולא מתוך מניעים אידיאולוגים כאלה או אחרים, אלא כתקופת ניסיון לקראת נישואין, כתקופת מבחן, או סתם לשם העניין עצמו.
אין ספק כי לגבי אלה החיים ביחד לשם ניסיון, אין מקום להחיל על מערכת היחסים ביניהם את דיני הנישואין והגירושין. כך, בודאי שאין מקום להחלת דינים אלה על מי שמצוי בתקופת מבחן, או על מי שבחר לחיות כך מתוך רצון לחיים משותפים ללא מחויבות משפטית, ובהעדר כל כוונה להעניק זה לזו זכויות כמו פנסיה, חזקת שיתוף, ירושה וכן הלאה. לפיכך, לגבי כל אלה, מן הפסיקה ידועה כי יש להכביד בעוצמת הראיות על הטוען ל"ידיעה בציבור".
