תמש (טב') 9065-04-10 פלוני נ' פלונית
בני זוג אשר מנהלים חיים משותפים יכולים להיות נשואים או ידועים בציבור. גם כאשר מדובר "רק" בידועים בציבור, חשוב לדעת כי ייתכן ובעת הפרידה תתחלקנה הזכויות בין הצדדים (למרות העדר חופה וקידושין). במקרה כגון דא, בית המשפט יידרש לבחון האם התקיימה ביחסים אלה הלכת השיתוף. דהיינו, האם בני הזוג ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף, כבעל ואישה, ופועל יוצא מכך רכושם הינו משותף.
כאשר מדובר בבני זוג ידועים בציבור, נטל ההוכחה להוכחת השיתוף מונח על כתפיו של הטוען לקיומו. כמו כן, היות ובני הזוג לא התחתנו באופן "רשמי", נטל ההוכחה במקרים כגון דא הינו כבד יותר מנטל זה בין בני זוג בעת גירושין. להלן דוגמא למקרה כאמור.
עובדות המקרה
בני הזוג במקרה דנן חיו ביחד כידועים בציבור במשך כשמונה שנים. במהלך תקופה זו, נולדו להם שני ילדים משותפים. כמו כן, בנה של האישה מנישואיה הקודמים חי אף הוא עם המשפחה. הצדדים חיו במרוצת התקופה בעיקר בדירות שכורות. במסגרת החיים המשותפים, בני הזוג מכרו ורכשו נכסים שונים.
לדוגמא, בשנת 2004 נמכרה דירה של הנתבעת אשר הייתה רשומה של שם הוריה ובהמשך נרכש מגרש ממנהל מקרקעי ישראל אשר נרשם כולו על שם האישה. שנה לאחר מכן, החלה בניית ווילה על מגרש זו ובתום הבנייה הזכויות על הבית נרשמו על שמה של הנתבעת בלבד.
המשפחה גרה בווילה במשך מספר חודשים ובסוף הנתבעת מכרה את הנכס וקנתה את ביתם של הרוכשים. גם הבית הנ"ל נרשם על שמה של האישה. המשפחה גרה במשך תקופה מסוימת בנכס החדש. בסופו של היום, מערכת היחסים בין בני הזוג התערערה והתובע עזב את הנתבעת. במסגרת תביעה זו, הגבר טען כי הוא והנתבעת היו ידועים בציבור והתקיים ביניהם שיתוף רכושי. אי לכך, טען הגבר, אני זכאי למחצית מהזכויות בדירה.
הוכחו חיי משפחה וניהול עסקאות מקרקעין משותפות
בית המשפט בחן את הראיות אשר הוצגו בפניו, בראי הפסיקה הנוגעת להלכת השיתוף באשר לידועים בציבור, וקבע כי יש לקבל את התביעה. אי לכך, ניתן לגבר פסק דין הצהרתי המכיר בזכויותיו בדירה. בפסק הדין נכתב כי בין הצדדים התנהלה שותפות ולא הייתה כל הפרדה רכושית ביניהם, לרבות לגבי הדירה נשוא התביעה.
קראו עוד בתחום:
- חיוב ידוע בציבור לשעבר במזונות ילד מאומץ
- לא היו מגורים משותפים - האם ידועים בציבור?
- הסכם ממון בין ידועים בציבור
- תביעה נגד עיזבון למזונות ידועה בציבור מגבר נשוי
בית המשפט מצא כי לא התקיים קו הפרדה ברכוש במערכת היחסים הכלכלית בין בני הזוג. במרוצת השנים, התובע והנתבעת קיבלו החלטות משותפות באשר לניהול הנכסים המדוברים והתובע היה מעורב בכל אחת מעסקאות המקרקעין אשר פורטו לעיל. לדוגמא, התובע היה זה אשר הציע למכור את הדירה הראשונה ולקנות את המגרש, וכספי בניית הווילה היו כספים משותפים (לרבות תשלום משכנתא מהחשבון המשותף). לא זו אף זו, הצדדים גרו בנכסים הללו במשך תקופות מסוימות, והדבר העיד עף הוא על שיתוף בווילה, ולאחריה בדירה.
"במצב דברים זה, ובהעדר אינדיקציה להפרדה רכושית בדירה זו, המסקנה כי הדירה שנרכשה במהלך החיים המשותפים, הינה בגדר רכוש משותף", נכתב בפסק הדין, "ניתן להגיע לקביעה זו למרות שחלק ממקורות המימון של הדירה, היה מקורו בנכס חיצוני מלפני החיים המשותפים". בית המשפט הדגיש גם כי הצדדים קיימו במשך שנים אורח חיים משותף ותקין והכנסותיהם התמזגו ונכנסו לקופה משותפת.
מקופה זו מומנו עסקאות המקרקעין והמשכנתאות השונות. יתרה מכך, הודגש כי מדובר בנכס אשר שימש את הצדדים גם כדירת מגורים. הלכה פסוקה היא כי דירת מגורים הינה דירה אשר חלה עליה בעלות משותפת, וזאת בהעדר הצבעה על כוונה אחרת. "כאשר עסקינן בדירת מגורים, אשר הוגדרה בפסיקה לא אחת כ'נכס משפחתי מובהק', נטל ההוכחה המונח על צד התובע את השיתוף בו הינו קטן".
