תמש 42290/09 ד.י נ' ו.נ
סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע את האפשרות לכרות הסכם בעל פה. על פי סעיף זה, הצעה וקיבול בעל פה יכולים להיחשב כחוזה חוקי ותקף. דהיינו, גם הסכמות בעניינים משפטיים (ואף סוגיות רציניות וסבוכות) יכולות לזכות לתוקף על בסיס סיכום "וורבאלי". עם זאת, היות וחוזה בעל פה איננו ברור כחוזה בכתב, לא אחת מתבקש הצד אשר מעוניין באכיפתו להוכיח את עצם קיומו. נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על המעוניין באכיפת החוזה.
לדוגמא, עליו להביא בפני בית המשפט עדים אשר נכחו בעת עריכת החוזה, או להוכיח כי הצדדים אכן פעלו בהתאם לחוזה לאורך תקופה. הדברים הולכים ומסתבכים כאשר מדובר בחוזה בעל פה בתוך המשפחה. בדומה ליחסים משפטיים אחרים בין בני משפחה (לדוגמא, קיומם של יחסי עובד מעביד בין אב ובנו), גם כאן, בתי המשפט נדרשים לבור את המוץ מן התבן ולבחון את מהותו של החוזה בעל פה ב"זכוכית מגדלת".
למשל, פעמים רבות לא ניתן למצוא עדים חיצוניים להסכמים במשפחה וזאת משום שבני משפחה נוטים להשאיר את העניינים הכספיים והפרטיים בתוך כותלי הבית. לא אחת, הוזכרה הפסיקה כי "במקרים מסוג זה, ובמיוחד כשבבני משפחה עסקינן, על בית המשפט להיעזר בראיות אחרות המוצגות בפניו, כדי לחלץ מהם את העובדות".
מגורים משותפים עם הורי הכלה
במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, התובע, חתנם לשעבר של הנתבעים, טען כי בין הוריה של גרושתו לבינו נערך הסכם בעל פה באשר לדירה המשותפת אשר הוא רכש עם בתם, אשתו לשעבר, ואשר בה התגוררה המשפחה כולה (התובע, אשתו, ילדיהם, והורי הכלה – הנתבעים). לדבריו, על פי החוזה הנ"ל, הוסכם כי החזרי המשכנתא על הבית יתבצעו באופן הבא – 1,700 ₪ מבני הזוג, ו-400 ₪ מההורים.
קראו עוד בתחום:
- האם ניתן לקבל הסכם בעל פה להעברת כספים לאחר פטירה?
- האם הסכם ממון אשר קובע דרך חלוקת רכש בפטירת אחד הצדדים הוא חוקי?
- האם רומן בין עורך דין לבין הצד השני היה עילה לביטול הסכם גירושין?
- "עסקה רעה" מבחינת הבעל איננה עילה לביטול הסכם גירושין
התובע טען כי משנת 1998 (לאחר שהמשפחה גרה בנכס במשך כארבע שנים) הוסכם כי הוריה של האישה יישאו בהוצאות הכלכלה והחזקת הבית, במקום לשאת בחלקם בתשלום המשכנתא. התובע טען כי חרף כך, בשנים 1999 ו-2000 התברר לו כי "אשתו והוריה הערימו עליו ובמשך כל התקופה התשלומים בגין אחזקת הבית שולמו מכרטיס האשראי של האישה אשר משך כספים מהחשבון המשותף". התובע טען כי הסכומים המדוברים עמדו על כ-82,000 שקלים ועל כן הוא זכאי להחזר של מחצית מהם.
בית המשפט הדגיש כי ההורים אישרו בכתב ההגנה שתשלומים בגין חשמל ואחזקת הבית שולמו לעיתים מחשבון הבנק של בתם. במהלך עדותו, אביה של הגרושה אישר כי החלק שלו ושל אשתו במשכנתא עמד על כ-400 ₪. כמו כן, הנתבע אמר כי היות וחלקו במשכנתא היה קטן יותר, והיות והבית נרשם בחלקים שווים על שמם של כל הצדדים (ההורים ובני הזוג), הוא שילם את ההפרש בהוצאות אחזקת הבית ומזון. דהיינו, בית המשפט קבע כי מהעדות הנ"ל כי "ניתן לראות בבירור את עריכתו של חוזה בעל פה".
בנוגע למחלוקת הכספית לגופה, אבי הכלה טען כי הוא ואשתו היו רוכשים מזון לבית מדי יום, ואילו בתו ובעלה היו עושים קניות פעמיים בחודש. עם זאת, כנגד טענות אלה הוצגו הוכחו מצד התובע לגבי רכישות מזון שנעשו על ידו גם באופן יום יומי. כעת, הנתבע שינה את גרסתו וטען כי החיים נוהלו כמשק בית משותף והוא ציין כי "חיינו כמשפחה אחת".
כמו כן, הנתבע טען כי הוא שילם את מלוא ההוצאות בעבור אחזקת הבית, אך עיון בכרטיס האשראי של בתו העלה תמונה אחרת לגמרי. בסופו של היום, בית המשפט קיבל את תביעתו של התובע וקבע כי הוא היא זכאי למחצית מהסכומים אשר הוצאו על הוצאות אחזקת הבית והמזון בתקופה המדוברת.
