תמש (ת"א) 14141/03 פלוני נ' פלונית
בני זוג התחתנו בשנת 1984 ובמרוצת השנים נולדו להם שני ילדים. לאחר כ-18 שנות נישואין, הגבר ביקש לקשור את גורלו עם אישה אחרת והגיש כנגד אשתו תביעת גירושין. הליך הגירושין הסתיים עם חתימה על הסכם ממון בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. בשנת 2009, הגבר פתח בהליכים כנגד האישה וביקש את ביטול הסכם הגירושין. היות והגבר היה זה אשר עתר לבטל את הסכם הממון, הוטל עליו הנטל להוכיח קיומה של עילה אחת לפחות. התובע טען לקיומן של העילות הבאות – עושק, הטעיה וכפייה.
לטענת הגבר, עורך הדין אשר ערך את ההסכם ייצג למעשה את האינטרסים של האישה. כמו כן, הגבר טען כי האישה ניצלה את מצוקתו הכלכלית, ידעה על תוכניותיו לעבור לחו"ל (תוך כדי כך עשקה אותו) והוא חתם על ההסכם מתוך לחץ בו היה שרוי במועד המדובר.
קראו עוד בתחום:
- האם יבוטל הסכם ממון מחמת עושק - דוגמא לפסק דין
- עתירה בבג"צ לביטול הסכם ממון נדחתה
- ביטול הסכם ממון מחמת התנהגות
- הלכת מנשה - בקשה לביטול הסכם גירושין או חלקים ממנו
בית המשפט דחה את התביעה. בנוגע להתנהלותו של עורך הדין בעת עריכת ההסכם, נכתב בפסק הדין כי "הגבר לא הציג בדל ראיה לכך שעו"ד שערך את ההסכם פעל לטובתה של האישה ו/או שימש כבא כוחה". התובע טען כי הוא נתון תחת לחץ בעת עריכת ההסכם אך בית המשפט קבע כי הלחץ המדובר היה תחושה סובייקטיבית של הגבר ולא עילה לביטול ההסכם. יצוין כי היות ומדובר בלחץ אותו התובע חש מבחינה סובייקטיבית, לא היה ניתן לקבוע כי האישה ניצלה לחץ זה (קל וחומר כאשר לא הוצגה כל ראיה אשר תמכה בכך).
בית המשפט הדגיש כי העובדה שהאישה עמדה איתן על סעיפים מסוימים בהסכם, ובסופו של היום הגבר "נכנע" והסכים להם, לא עלתה כדי הוכחה של "אילוץ, כפייה או עושק". כמו כן, צוין כי לא היה בהסכם "סעיף דרקוני" אשר פגע באופן בלתי הוגן באיזון שבין הצדדים.
עסקה לא טובה איננה עילה לביטול הסכם
הבעל לשעבר טען גם להעדר תום לב מצד האישה. עם זאת, לא עלה בידיו להוכיח – ברמה הנדרשת בהליך אזרחי – העדר תום לב כאמור. יתרה מכך, הודגש כי ההסכם היה מבוסס על מספר טיוטות שנערכו דווקא על ידי התובע. בית המשפט הדגיש גם כי כאשר עילת הגירושין הייתה בקשתו של הגבר לעבור ולגור עם אישה אחרת, ברור אפוא מדוע הנתבעת הקשיחה את ליבה. בית המשפט ציין כי "מעת שנטש הגבר את אשתו, הוא לא היה יכול לצפות מהאחרונה להיות מבינה ו/או רכת לב בכל הנוגע להסכם הגירושין".
לסיכום, בית המשפט קבע כי אין לקבל את התביעה ואין לבטל את ההסכם. הודגש כי ההסכם המדובר אושר כדין על ידי בית המשפט, והשופטת אשר אישרה אותו כתבה בפסק דינה –
" לאחר שהוברר לי כי הצדדים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי והם מבינים את תוכנו של ההסכם את מהותו ואת התוצאות הנובעות ממנו, אני מאשרת את ההסכם הנ"ל בתור הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, כמו כן, אני מאשרת את ההסכם לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב– 1962, ועל פי כל דין. לבקשת הצדדים, מכוח סמכותי לפי סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995, הנני נותנת תוקף של פסק דין להסכם".
אישור ההסכם בידי בית המשפט היווה במקרה דנן "מעשה בית דין" אשר נתן תוקף לדחיית הביטול. במילים אחרות, בית המשפט קבע כי "עסקה לא טובה" איננה עילה לביטול הסכם.
