האשה ביקשה לבטל את הסכם הגירושין עקב מצבה הנפשי

בשנת 1991, הצדדים נישאו ולהם שתי בנות. לאחר כעשרים שנות נישואין, הצדדים החליטו לפרק את מערכת היחסים, ובשנת 2011 חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. כשנתיים מאוחר יותר, האשה פנתה אל בית הדין הרבני האזורי נתניה, והגישה תביעה לביטול הסכם הגירושין בעקבות פגמים בכריתתו, עושק, כפייה, טעות והטעיה ופגיעה קשה ביותר בזכויותיה.

בעניין זה התקיימו ארבעה דיונים, והאשה טענה בנחישות כי במועד החתימה על ההסכם, היא נטלה כדורים פסיכיאטריים והיתה במצב נפשי רעוע, אשר פגם בשיקול דעתה ובכושר קבלת ההחלטות על ידה. התובעת ביססה את טענה על חוות דעת רפואית, אשר הציג בעלה בעת התביעה לגירושין.

האשה טענה כי הסכם הגירושין אינו חל על ענייני הרכוש

מחוות הדעת עלה כי התובעת סובלת מחרדות ומחוסר שיפוט במעשיה, היא אינה מסוגלת להתמודד עם משימות בבית ומחוצה לו ואף בעלת נטייה התאבדותית, בגינה נקבעה לה דרגת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי.

עוד טענה כי במהלך הגירושין בעלה הסתיר והעלים ממנה ומבית הדין זכויות רבות המגיעות לה מנכסים אשר רשומים על שמו, והוא החתים אותה על ההסכם במהירות, מבלי שהבינה על מה חתמה, ומבלי שידעה כי ישנן דירות הרשומות על שמו. וכי מגיעה לה חלקה בדירות על פי הבטחות שניתנו לה במשך שנים.

האשה טענה כי ההסכם אינו חל על ענייני חלוקת הרכוש. והעידה שלא קבלה מהסיוע המשפטי מינוי לענייני הרכוש. היא הסתמכה על הבטחות שניתנו לה מהבעל ואביו, לפיהן הם יעברו לגור בדירות המובטחות.

הרכוש שקיבל הבעל הוא מתנה שאינה כלולה באיזון הנכסים

הבעל טען מנגד כי הרכוש שקיבל מאביו הוא מתנה, ועל פי חוק יחסי הממון, המתנה אינה כלולה באיזון הנכסים. הבעל הצהיר כי ירש שתי דירות מאביו, אותן הוא מתכנן להוריש לילדיו. ואף במסגרת הסכם הגירושין התובעת קיבלה סך של 110,000 שקלים לכיסוי כל תביעותיה.

הבעל טען כי האשה שיקרה בנוגע לטענה שההסכם לא הוסבר לה, מאחר שהיא עמדה על המקח בעניין סכום הפיצוי והערבות, ובית הדין ניהל משא ומתן לפשרה בין הצדדים. על פי הערכת רופא המשפחה, במועד זה היא היתה במצב נפשי מצוין ותפקדה היטב בהחזקת הבית וגם כאם לבנותיה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים השתכנע בית הדין הרבני כי התביעה הוגשה מעל שנה וחצי מאז הגירושין, והמכתב שבו אישר הרופא שהתובעת כשירה, נכתב כשנה לאחר המכתב שבו נכתב על ידי הרופא שהיא אינה שופטת את מעשיה.

עוד התרשם כי לתובעת הוסברה בפרוטרוט משמעות ההסכם והיא עמדה על זכויותיה בצורה עיקשת ולא ויתרה על גובה סכום הכתובה, ולאחר משא ומתן ממושך הגיעו הצדדים להסכמה על הסכום הסופי. ואף קבע כי הייצוג המשפטי, למרות שלא כלל תביעת רכוש, כלל בתוכו ייצוג לעריכת הסכם גירושין, הכולל גם את ענייני הרכוש וסיים את ההליך סופית.

בנסיבות אלו קיבל בית הדין את טענת הבעל כי הנכסים הם מתנה מאביו והם אינם מתאזנים על פי חוק יחסי ממון בין הצדדים, ובסופו של דבר דחה את התביעה לביטול הסכם הגירושין.

תיק ‏293378/4‏