זוגות רבים בוחרים לערוך ביניהם הסכמים מקדימים לנישואין וזאת על מנת להגדיר מראש זכויות שונות. הסכמים אלה יכולים להיות גם מנת חלקם של בני זוג ידועים בציבור. לא אחת, בני הזוג מבקשים להעניק להסכם תוקף משפטי והם פונים עימו לבית המשפט. לעיתים, התוקף הנ"ל הינו כורח משפטי (לדוגמא, הסכם ממון בין בני זוג נשואים). כאשר עסקינן בידועים בציבור, רבים מהם בוחרים לערוך הסכם לחיים משותפים.
הסכם לחיים משותפים יכול לכלול שורה של היבטים כגון רכוש, ילדים וכדומה. נשאלת אפוא השאלה, האם בני זוג ידועים בציבור יכולים להכניס בהסכם חיים משותפים עניינים הקשורים לילד עתידי שהם מתכוונים להביא ביחד לאוויר העולם? דהיינו, האם ניתן לקבוע את מזונות הילד והמשמורת עליו, וזאת כאשר האישה טרם הרתה? שאלות אלה עמדו במרכזו של הדיון שלהלן.
"ילד ערטילאי איננו עילה להסכמות"
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, נקבע כי בית המשפט איננו יכול לאשר לבני זוג הסכמות ביניהם בנוגע לילד אשר טרם נולד. פסק הדין ניתן על ידי השופטת עליסה מילר (26.12).
קראו עוד בתחום:
- תביעה בגין הפרת הסכם חיים משותפים - אישה שנייה במגזר הערבי
- ביטול הסכם לחיים משותפים, האמנם?
- ידועים בציבור על בסיס טיוטת הסכם לחיים משותפים?
השופטת מילר דנה בעניינם של בני זוג שאינם נשואים אשר ביקשו לאשר בפניה הסכם חיים משותפים. בני הזוג, אשר חיים כידועים בציבור, הסדירו בהסכם החיים המשותפים סוגיות שונות הקשורות לרכוש המשותף והמופרד. כמו כן, בני הזוג ביקשו להכליל בהסכם גם קביעות שונות באשר לילד אשר הם מתכננים להביא לעולם. דהיינו, ההסכם כלל הסכמות באשר למשמורת הילד ומזונותיו. בית המשפט קבע כי אין כל בעיה משפטית עם אישור הסכם החיים המשותפים, אך זאת זולת ההסכמות באשר לילד ה"עתידי".
בני הזוג התעקשו כי בית המשפט יאשר את ההסכם כמקשה אחת אך השופטת מילר סירבה לעשות כאמור. בפסק הדין נקבע כי סוגיות הקשורות בענייניו של קטין צריכות להיבחן על ידי הערכאה השיפוטית מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. חוק זה קובע כי אדם הינו כשר מבחינת חובות וזכויות רק מעת לידתו (ועד למותו). דהיינו, נקבע כי הסכמות בין ההורים העתידיים באשר לזכויות אשר טרם נוצרו לילד שלא בא לעולם אינן יכולות לקבל את אישורו של בית המשפט. לא זו אף זו, השופטת הדגישה כי בני הזוג אף לא ביקשו לאשר זכויות של עובר אלא "ילד רעיוני" בלבד.
בפסק הדין נקבע כי כאשר מדובר ב"קטין ערטילאי", אשר איננו אלא פרי שאיפתם של בני הזוג, לא קמה עדיין הזכות והסמכות לדון בזכויותיו. בני הזוג טענו כי הם אינם מתכוונים להביא ילד לעולם טרם ענייניו יוסדרו כחוק ובמסגרת הסכם החיים המשותפים. השופטת לא קיבלה את הטענות הנ"ל וקבעה כי היות והעיקרון המוביל בסוגיות ילדים הינו עיקרון טובת הילד, לא ניתן להתייחס כעת לטובתו של קטין שאימו אף טרם הרתה עימו.
