סעיף 55 לחוק הירושה קובע כי במידה ואיש ואישה אשר אינם נשואים חיים חיי משפחה במשק בית משותף, ומת אחד מהם, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו את מה שהיה מקבל לו היו השניים נשואים זה לזה. כל זאת כל אימת שאף אחד מבני הזוג לא היה נשוי בעת מותו של בן זוגו לאחר.
למעשה, מדובר בארבעה תנאים מצטברים:
- המוריש לא ציווה באופן ספציפי על ידי צוואה.
- בני הזוג קיימו חיי משפחה - תנאי זה פורש בפסיקה כמורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו, המושתתים על אותו יחס חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות המראים שבני הזוג קשרו גורלם זה בזו.
- בני הזוג ניהלו משק בית משותף - משק בית משותף פירושו איננו ניהול משק בית משותף מתוך כדאיות כלכלית, נוחות, צורך אישי, נוחות או סידור ענייני. מדובר בתולדה של חיי המשפחה משותפים, בדומה לבעל ואישה הקושרים את חייהם, זה בגורלו של זה.
- בשעת הפטירה – אף אחד מהצדדים לא היה נשוי לאחר.
השופטת גלובינסקי הרחיבה עניין זה בפסיקתה. השופטת מנתה חמישה מאפיינים עיקריים אשר מביאים את בת הזוג בישראל תחת כנפי המונח – "ידועה בציבור" לצורך ירושה:
- ההיבט האינטימי – האם בני הזוג קיימו יחסים אינטימיים ויחסי אישות, כבעל ואישה. היבט זה מונע מידידות אמת להפוך לקשר בין ידועים בציבור המקים זכויות משפטיות.
- ההיבט האמוציונאלי – מבחינת היבט זה, יש לבדוק כיצד ראו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם. אין חשיבות לשאלה כיצד ראו צדדים חיצוניים את בני הזוג. בחינה זו בודקת האם השניים התנהגו כבני זוג (היו בארוחות משפחתיות, בילו ביחד את מרבית שעות היום, סייעו אחד לשני בתקופות משבר וכדומה.
- היבט הכלכלי – חשבונות בנק משותפים, משק בית משותף, רכישות משותפות, ערבות להלוואות וכדומה.
- כוונת קביעות – כוונה של הצדדים להגדיר את מערכת היחסים ביניהם (לדוגמא על ידי הסכם לחיים משותפים).
- היבט הכשירות – בני הזוג אינם נשואים במהלך הקשר לאחרים. יש לציין כי במידה והנשואים היו בתחילת הקשר אך נגמרו עם הליך גירושין, ניתן עדיין לזכות בהכרה בתור ידועים בציבור.
מדובר בתנאים מהותיים אשר אינם ראייתים בלבד. כמו כן, הלכה פסוקה האי כי זכות ירושה מתוקף סעיף 55 לחוק הירושה איננה תלויה בתנאי נוסף לבד מהתנאים המפורטים לעיל או בכוונה כזו או אחרת של בן הזוג הנפטר.
דוגמא לפסק דין
בפסק דין אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, נדרש השופט לבחון את משקלו של רכיב המגורים על מנת לבחון האם בני זוג ניהלו משק בית משותף. התובעת טענה כי הייתה היא ידועה בציבור של המנוח וזאת לאחר 28 שנה ברציפות בהם גרו ביחד, בילו באירועים משפחתיים, שילבו כספים משותפים, גידלו את ילדיו של המנוח והתובעת ועוד.
ילדיו ואחיו של המנוח התנגדו למתן צו ירושה לתובעת וזאת משום שהאחרונה לא גרה עם המנוח בשלושת שנותיו האחרונות. באוגוסט 2009 ערכה התובעת תצהיר מטעמה ובמסגרתו טענה כי גרה עם המנוח במשך עשרות שנים ועד לפטירתו.
קראו גם בתחום:
- קופת גמל בירושה אינה חלק מן העיזבון
- דחיית תביעה של ידוע בציבור שהינו הומוסקסואל
- ידועים בציבור על בסיס טיוטת הסכם לחיים משותפים?
- תביעה לחלוקת זכויות במקרקעין בין יורשי ידועים בציבור
עם זאת, בתצהיר הוסף סעיף אשר מודה כי בשנתיים האחרונות לחייו של המנוח, חלתה התובעת בסרטן ועקב מצבה הבריאותי עברה היא להתגורר אצל בנה. לטענתה, מעבר זה היה לאחר שחלה התדרדרות גם במצבו הבריאותי של המנוח. אי לכך, ועל מנת שלא להכביד על המנוח, הוחלט כי תישן היא אצל בנה אך תבלה את מרבית שעות היום בקרבת המנוח.
ארבעה חודשים לאחר עריכת התצהיר, נחקרה התובעת בבית המשפט. במהלך חקירה זו, הודתה היא כי המנוח והיא נפרדו לתקופות זמן מסוימות והיו מקרים בהם המנוח וגרושתו אף שבו לגור ביחד. צירוף שתי העובדות הנ"ל ביחד הביא את בית המשפט למסקנה כי נפלו פגמים מהותיים בגרסתה של האחרונה בדבר החיים המשותפים במשך 28 שנה.
מרכיב המגורים המשותפים הינו מרכיב מרכזי בקיום משק בית משותף. הבסיס לראיית בני זוג כידועים בציבור הינו המגורים המשותפים. כשם שלכל זוג נשוי מעון משותף שהוא מרכז חייו, כך על זוג הרוצה לקבל הכרה כידועים בציבור, חלה החובה להתגורר במגורים משותפים. עסקינן בתנאי ראשוני וסימוכין לכך רואים בהופעתו במרבית חוקי הידועים בציבור.
גם אם אין במגורים משותפים משום תנאי מכריע, הרי יש בהם משום ראיה חזקה לחיי המשפחה בין בני הזוג. הרציונאל לכך הוא כי קשה לראות בשני אנשים משפחה אם אינם מבלים את חייהם המשותפים במקום מגורים משותף בו שוהים שניהם.
