הצדדים חיו כבני זוג מאז 1988. הם נישאו זה לזו בשנת 1998. מיחסיהם נולדו לצדדים 2 בנות בשנים 1988 ו- 1990. עת הכירו הצדדים, היתה הנתבעת אלמנה בעוד התובע היה נתון בסכסוך גירושין קשה, אשר בעטיו גם שילם כספים רבים לגרושתו. עקב מחלתה של גרושתו של התובע עברו גם ילדיו של התובע להתגורר עם הנתבעת ועם ילדיה. בשנת 1990 מכרה התובעת את דירתה ורכשה באותה שנה מגרש שהזכויות עליו נרשמו על שמה. במהלך שנת 1991 נבנה על המגרש בית, אליו עברו הצדדים בסוף שנת 1991. כאן נעוץ שורש המחלוקת שבין הצדדים. התובע סבור כי הינו זכאי מחצית הזכויות בבית, ולכן תבע פסק דין הצהרתי ופירוק שיתוף והנתבעת מתנגדת בתוקף לכך.
כיצד יש לחלק את הרכוש בין בני זוג שהיו ידועים בציבור ולאחר מכן נישאו?
המשטר הרכושי החל על הצדדים
1. בני הזוג נישאו בשנת 1998, לפיכך לכאורה חל עליהם המשטר הרכושי של השיתוף הדחוי, היינו איזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג. ואולם, פריטי רכוש לא מבוטלים נרכשו על ידי בני הזוג ו/או מי מהם בתקופה בה היו "ידועים בציבור".
- החלת חזקת השיתוף על בני זוג ידועים בציבור, אימתי?
- חלוקת רכוש בין בני זוג שהיו ידועים בציבור ואח"כ נישאו
2. יתכן שההבחנה בין התקופות השונות בחיי בני זוג נשואים שהיו ידועים בציבור קודם לכן נעוצה בהוראות סעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ולפיהן הנישואין כשלעצמם לא יפגעו בזכויותיהם הקנייניות של מי מהצדדים, כלומר אם היה לצדדים "דין שיתוף" קודם נישואיהם הרי זה "קניין" שהביאו עימם לנישואין, ולגביו, איפוא, על פי הוראות החוק לא יחול הסדר איזון המשאבים.
3. לפי הקבוע בפסיקה, אין בעצם העובדה שבני הזוג חיו כ"ידועים בציבור" משום החלת חזקת השיתוף עליהם.
האם היה הסכם מפורש בין הצדדים?
1. בראש ובראשונה יש לזכור כי הזכויות בדירה נרשמו על שם הנתבעת לבדה. לא נטען כי הדבר נעשה בהיסח הדעת או עקב נוחיות מקרית, ובהתחשב בכך שרכישת המקרקעין עליו נבנה הבית נעשתה כ"תחליף חפצי" למכירת זכויות בדירה אחרת שהיתה בבעלות הנתבעת, עומדת לטובתה "חזקת הרישום".
2. טענתו הנגדית של התובע כי בין הצדדים היה הסכם לשיתוף לא הוכחה כלל ועיקר, והנימוקים שהביא התובע לכאורה לתמוך בטענתו הפריכו טענתו זו מכל וכל ואף שכנעו את ביהמ"ש כי דווקא גרסתה של הנתבעת היא הנכונה (היינו שהיה הסכם להפרדת רכוש). זאת ועוד, מן העובדה שטיוטת ההסכם המוצעת לא נחתמה, מתבקשת דווקא המסקנה ההפוכה, היינו כי לא היה מפגש רצונות אמיתי בין הצדדים, והדבר מתיישב דווקא עם טענותיה ועדותה של הנתבעת.
3. ידוע הוא על פי הפסיקה שזכויות שצד יורש אינן חלק מהשיתוף שבין הצדדים, שכן אין אלה פרי "מאמץ משותף" (ואפילו המדובר בדירת מגורים).
4. נסיבות חייהם של הצדדים אף הן מצביעות על כך שלפחות בתקופת חייהם הראשונה של הצדדים הם חיו בהפרדה רכושית, והדברים אך טבעיים. לנתבעת היו יותר כספים הן ממכירת דירתה והן מעיסוקיה, בעוד התובע שילם מזונות לילדיו ולאשתו מנישואיו הראשונים, ואחר כך תמך בילדיו שעברו לחזקתו.
האם התובע היה שותף לרכישת המגרש?
1. התובע לא סיפק ולא שמץ אסמכתא על כך ששילם ולו משהו על חשבון המגרש.
2. הנתבעת הציגה את חוזה רכישת המגרש. הובהר כי היא חתמה על חוזה זה בשמה ובשם ילדיה הקטינים, גם מכאן עולה המסקנה הפשוטה כי התובע לא היה שותף לרכישת המגרש, שכן מקורות המימון של המגרש היו מירושת בעלה המנוח של הנתבעת, ורכוש שהיה שלה מנישואיה הראשונים.
3. לפיכך, התובע לא היה שותף לרכישת המגרש.
טענות התובע לשותפות בבניית הבית ברחוב פיינברג בחדרה
1. התובע טען כי הנתבעת חתמה על חוזי העבודה עם הקבלנים השונים לבניית הבית מסיבה פשוטה, שבאותה עת עניינו עם אשתו הראשונה טרם הסתיימו. טענה זו הוכחה כבלתי אמינה.
2. בין הצדדים לא היתה כוונת שיתוף ביניהם, אך כוונה זו השתנתה באשר להשגחתה - או למעשה - בנייתה של דירת המגורים.היינו אם נוצרה בין הצדדים שותפות, הרי היא מצומצמת לחלק של 40% משווי הבית שכן יתרתו, שולמה ממקורות חיצוניים שלגביהם לא היתה מצדה של הנתבעת כל כוונת שיתוף והכספים ששימשו לרכישת המגרש (כמו יתר פריטי הרכוש) באו אליה ממקומות חיצוניים שאינם פרי מאמץ משותף עם התובע ואף ממקורות של נישואיה הראשונים. התובע לא הרים את הנטל הנדרש.
הרכיב של "אורח חיים תקין"
1. התקיים בין הצדדים אורח החיים התקין ששרר בין הצדדים והמצביע על ערבות הדדית וטבעית הקיימת בין הצדדים כבני משפחה אחת וגם מכאן כאמור לעיל ניתן להסיק מסקנה ביחס לאורח החיים התקין.
2. המבחן לקיומו של "אורח חיים תקין" הוא אובייקטיבי, ולצורך עמידה בדרישה זו די בחיים תחת קורת גג אחת והעדר קרע או פירוד של ממש, ואפילו מריבות בין בני זוג, אין בהן כדי לסתור חזקה זו.
הרכיב של "מאמץ משותף"
1. המאמץ המשותף הנדרש מבן הזוג המבקש לקבוע שיתוף אינו בהכרח תרומה כספית סובסטנטיבית, וכאשר התייחסה הפסיקה אל האישה, נקבע כי די בכך שהיא מנהלת את משק הבית ותורמת את חלקה לקיום המשפחה.
2. במקרה דנן, בחינת התשתית הראייתית שהונחה מצביעה על כך שככל הנראה לא היה "מאמץ משותף" וכי למעשה הנתבעת על פי הרוב פרנסה את הבית ואף תמכה בתובע.
3. המסקנה העולה איפוא מן המקובץ בהקשר זה היא כי לעניין בניית דירת המגורים ולעניין זה בלבד התקיימה בין הצדדים כוונת שיתוף.כוונת שיתוף זו היתה מוגבלת, ולא חלה על חלקים אחרים בבית כמו גן הילדים או על נכסים אחרים.
האם חלה "חזקת השיתוף" בקשר עם גן הילדים שניהלה הנתבעת
1. הנטל הרובץ על בן זוג "ידוע בציבור" להוכחת השיתוף הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי.
2. הנתבעת היתה גננת מוסמכת מאז שנת 1974, עבדה כל השנים כגננת שכירה, ברור מאליו כאשר פתחה גן בבית, כדי להיות קרובה לבתה הרתוקה למיטה, היא השתמשה במוניטין הקודם שלה ושלה בלבד, ואין לתובע כל חלק בכך.
3. המסקנה המתבקשת, איפוא, היא כי הגן או הגנים המנוהלים על ידי הנתבעת אינם חלק מן הרכוש המשותף שנוצר בתקופת החיים המשותפים של הצדדים.
מיטלטלין ופירוק השיתוף המבוקש ברכב ולעניין כספים
1. לא הוברר האם המדובר ברכב/מיטלטלין שחלים עליהם הלכת השיתוף או שנרכשו בתקופת נישואי הצדדים.
2. לא הוברר, ולא עלה מתוך חומר הראיות האם המדובר בכספים שנצברו בתקופת היות הצדדים ידועים בציבור. גם לא הוכח שיש כספים כאלה בכלל. ממילא, לא היו כספים מיותרים שהרי נשמעה עדות הנתבעת על כך שכל משאביהם הופנו לבנייה, ואף נאלצה ליטול הלוואות כדי לממן החזר חובותיו של הנתבע אם המדובר בתקופה שחל על הצדדים הסדר איזון המשאבים ממילא אין מקום לפס"ד הצהרתי בתביעות על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג.
3. בנסיבות אלה, ממילא לא ניתן להעניק הסעד של פירוק שיתוף.
לסיכום,
בני הזוג נישאו בשנת 1998. הם לא עשו ביניהם הסכם ממון, ולפיכך חלות עליהם הוראות החוק, ולפיכך יראו אותם כמסכימים להסדר איזון המשאבים שבחוק. הסעדים המבוקשים, ברובם הם על פי "חזקת השיתוף" שכן מבוקשים בתובענה אחת גם פס"ד הצהרתי גם פירוק שיתוף וגם סעדים עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון, ואולם אם הכוונה היא לסעדים הנובעים מהמשטר הרכושי שחל על הצדדים, קודם נישואיהם, הרי ספק אם ניתן להחיל על תובענה כזו את הוראות סעיף 258 3(1) לתקסד"א. שכן קריאת התקנה מצביעה על כך שניתן לתבוע סעדים אחדים ביחד מקום שהמדובר הוא בסעדים "על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג.
