זכויות ידוע בציבור בדירה

ישראלים רבים חיים בזוגיות וזאת מבלי להינשא זה לזו כדת משה וישראל. יהיו הסיבות לכך אשר יהיו, כאשר הזוגיות הינה ארוכת שנים וכנה, ייתכן ומדובר בבני זוג ידועים בציבור. המונח ידועים בציבור הינו מונח משפטי המקים כלפי הצדדים זכויות וחובות הדומות למערכת היחסים של בעל ואישה. להלן דוגמא למקרה כאמור אשר עסק בעניין דירת מגורים.

מדובר בתביעה שהוגשה על ידי גבר שטען כי הוא היה זכאי למחצית מהזכויות בדירה הרשומה על שם בת זוגו בלבד. התובע טען כי הוא התגורר בדירה והוא נאלץ לעזוב אותה מחמת צו הרחקה. לדבריו, הוא היה הידוע בציבור של בעלת הדירה ומכאן זכאותו במסגרת חלוקת רכוש. הגבר טען כי בת זוגו והוא גרו בדירה במשך כ-5 שנים ותכננו ביחד את עתידם המשותף. לדבריו, הם השתתפו בשמחות זה של זה וניהלו משק בית משותף לכל דבר ועניין.

      קראו עוד בתחום:

• ידועים בציבור לאחר פרידה ותביעה לתשלום דמי שימוש ראויים
• חיוב ידוע בציבור לשעבר במזונות ילד מאומץ
• נכס מלפני החיים המשותפים - הלכת השיתוף בין ידועים בציבור
• שיתוף בדירה בין בני זוג ידועים בציבור כאשר הנכס רשום על שם צד אחד

הגבר טען כי הנכס נרכש על ידי שני הצדדים בשנת 2004, והוא נרשם על שמה של האישה מחמת "שיקולים כלכליים". לדבריו, הוא שיפץ את הדירה על חשבונו והוסכם בין הצדדים שעסקינן בנכס משותף.

האישה טענה כי יש לדחות התביעה מכל וכל. במסגרת כתב ההגנה נטען כי מדובר בדירה אשר האישה רכשה בגפה, עוד בטרם היא גרה עם התובע. לטענת האישה, הזכויות נרשמו על שמה בלבד במתכוון, וזאת בשל רצונה לקבוע "עובדות ברורות" לגבי הבעלות על הנכס. האישה טענה כי בן זוגה נהג לנקוט כלפיה באלימות מילולית ואלימות פיסית. לדבריה, היא חיה בחשש מתמיד מפניו. האישה טענה כי הגבר ביקש בתביעתו הנ"ל להלך עליה אימים ולנצל את פחדיה ממנו על מנת להביא להשתלטות על נכסיה. היא הדגישה כי היא והגבר לא ניהלו זוגיות תקינה, הם ישנו בחדרים נפרדים והתובע היה "אורח" בדירתה.

בכתב ההגנה נטען כי הגבר ניהל גם מערכת יחסים עם אישה אחרת והוא היה נוהג להיעלם מהבית לעיתים תכופות. בסופו של דבר, האישה הכחישה מכל וכל את טענותיו של הגבר בדבר קיומו של קשר של ידועים בציבור.

הגבר היה בדירה, בר רשות בלבד

בית המשפט לענייני משפחה בחן את טענות הצדדים וקבע כי דין תביעתו של הגבר להידחות. בפסק הדין נקבע כי יש לקבל גם את תביעתה של האישה לסילוק ידו של הגבר מהנכס. השופטת, שפרה גליק, קבעה בפסק דינה כי הצדדים קיימו מערכת יחסים זוגית במשך מספר שנים. אמנם היחסים לא היו יציבים, אך אין ספק שמדובר היה במערכת של מעין ידועים בציבור. עם זאת, בנוגע לרכוש, השופטת קיבלה את טענותיה של האישה בדבר משטר ההפרדה הרכושי הברור. נקבע כי לאורך כל שנות הזוגיות לא הייתה כוונה מצידה של האישה לשתף את הגבר בנכסיה.

זאת ועוד, האישה הוכיחה כי היא שילמה על הדירה בעצמה והתובע לא השכיל לסתור טענה זו. כמו כן, הגבר לא הוכיח גם את טענות השיפוץ שהועלו על ידו. יתרה מכך, השופטת קבעה כי גם אם הגבר היה מוכיח את השיפוץ, לכל היותר הדבר היה מעניק לו סעד כספי. ברור אפוא כי שיפוץ איננו מקנה זכויות קניינות בנכס מקרקעין, קבעה השופטת.
 

לא זו אף זו, השופטת ציינה כי הוכחה אלימות במשפחה במקרה דנן ויחס קשה מצידו של הגבר כלפי האישה. האחרון נהג באלימות מילולית ופיסית כנגד הנתבעת ואף ניהל במרוצת השנים קשרים זוגיים נוספים. בסופו של היום, השופטת קבעה כי הגבר היה בר רשות בנכס בלבד. אי לכך, מרגע שהאישה ביקשה את פינויו, היה עליו לעשות כדברה.