בית המשפט לענייני משפחה נדרש להכריע בשאלת בעלות על בית אשר רשום על שמו של גבר, בעוד ידועתו בציבור דורשת בעלות על מחציתו. פעמים רבות ענייני חלוקת רכוש בין בני זוג, בין אם הם נשואים ובין אם הם ידועים בציבור, מגיעים לפתחו של בית המשפט. במקרים כאלו צריך בית המשפט לבחון האם חלה על בני הזוג הלכת השיתוף, ואם לא - האם הנכס באמת נרכש ונרשם על שמו של הבעלים האמיתיים.
התובענה דנן עסקה בבית שנקנה על ידי גבר, שהיה מצוי במערכת יחסים בלתי ברורה וחסרת יציבות עם חברתו. השניים היו נשואים במשך שנתיים, נפרדו, שבו לחיות ביחד במשך כארבע שנים (בתור ידועים בציבור) ואף נולדה להם ילדה משותפת. הגבר טען כי הבית נרכש על ידו, באופן בלעדי, ועל כן גם שמו בלבד רשום על הנכס.
קראו עוד בתחום:
- פירוק השיתוף של תכולת הדירה של בני הזוג
- פס"ד בתביעה לפירוק שיתוף, לאיזון משאבים ולקבלת שכר ראוי
- החלת חזקת השיתוף בבני הזוג ידועים בציבור, אימתי?
האישה טענה לעומתו כי הנכס נקנה באמצעות כספים משותפים של שתי משפחות המוצא, ועל כן זכאית היא למחצית הבעלות על המקרקעין. למעשה, לבית המשפט הוצגו שתי גרסאות סותרות כאשר התובעת טענה שהבית נרכש ביחד עם הנתבע ביוני 2002, ואילו הנתבע טען שהרכישה התבצעה על ידו בסוף יולי אותה השנה.
סתירות בגרסותיה של התובעת
בגרסתה של התובעת נמצאות סתירות פנימיות - מחד גיסא היא טענה שהבית נרכש ביום 12/06/02, ואילו בעדותה הראשית אמרה שהסכם הרכישה נחתם ביום 31/07/02. הצגת המועדים השונים שימשה בעניין זה כנגד התובעת. זאת ועוד, התובעת טענה כי הגבר והיא מעולם לא נפרדו, ורכישת הבית הייתה התנאי לחזרתם למערכת יחסים ולהרחבת המשפחה. השופטת תהתה, מדוע, אם הבית היה כה חשוב לה, לא התעניינה האחרונה על שם מי נרשם הנכס ומי בעליו החוקיים?
בית המשפט ציין גם כי בנטילת המשכנתא לצורך רכישת הבית, נעזר הגבר באימו כ"לווה נוסף". מדובר במהלך שאיננו הגיוני, שכן התובעת עבדה והתפרנסה יפה באותם הימים, תוך שהיא יכולה להיות "לווה נוספת" ללא כל בעיה. מדוע אם כן נעזר הבן באימו, האם אין בכך בכדי להראות על כוונת הפרדה מוחלטת בינו לבין התובעת?
בית המשפט היה סבור שכן. "עצם העובדה שהנתבע העדיף את אימו מצביעה כאמור על כוונת ההפרדה", כתבה השופטת בפסק הדין, "בהקשר זה מצאתי לנכון להוסיף כי אימו של הנתבע העידה בפני והיא נשמעה אמינה ביותר".
