בני זוג לשעבר ערכו ביניהם הסכם לאחר גירושין ובמסגרתו הוסכם על העברת זכויות בדירה המשותפת לידי המבקשת ללא תמורה. הגבר לא חתם על ההסכם ובא כוחו חתם על המסמך על ידי "יפויי כוח בלתי חוזר". האם מדובר בהסכם חתום והאם בנסיבות אלו ההסכם מקיים את תנאי הדין? בית המשפט נדרש לבחון סוגיה זו.
קראו עוד בתחום:
- האם הברחת נכסים במסגרת הסכם גירושין?
- האם יבוטל הסכם גירושין בגין שינוי בתנאי פנסיה לאחר פרישה מוקדמת?
- תלות אובססיבית הביאה להגשת תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין
- האם הסכם גירושין יבוטל לאחר גילוי בגידה?
כאמור, מדובר בהסכם אשר עניין אחד בלבד לו – דירת המגורים המשותפת. במקרה דנן, עורך דינו של הגבר חתם על ההסכם מכוח יפוי כוח, אך יפויי כוח זה לא כלל ציון ברור שהוא מאפשר חתימה על הסכם גירושין או כל הסכם כלשהו מול גרושתו של לקוחו. יש לציין כי בית מהשפט ערך בירור עם הגבר באמצעות הטלפון והאחרון אישר את חתימת עורך דינו בשמו. לדבריו, הוא אינו יכול להגיע לישראל ועל כן הוא נאלץ להיעזר בעניין זה בשירותיו של בא כוחו.
מה בין חוק השליחות לדיני משפחה?
סעיף 1 לחוק השליחות קובע כי כל פעולה משפטית הינה נושא לשליחות, וזאת כל אימת שלא מדובר ב"פעולה שלפי מהותה או על פי הדין יש לבצע אותה באופן אישי". מכאן נובע כי חתימה עם חוזה או הסכם הינה פעולה משפטית אשר ניתן לבצעה על ידי שלוח. האם הדברים יפים גם כאשר מדובר בהסכם בין בני זוג?
חוק השליחות מונה מספר פעולות אשר לא ניתן לבצע באמצעות שלוח. הנשיא (בדימוס) אהרון ברק, התייחס לכך בפסיקתו. "אכן, כל פעולה משפטית ניתן לבצע באמצעות שלוח, וזאת כל אימת שלא מדובר בפעולה מיוחדת אשר יש לבצעה באופן אישי לפי מהותו או על פי הדין. החשיבות של ביצוע פעולה משפטית באופן אישי נבחנת על פי הוראותיו של הדין, מהות הפעולה, זהותו ותכונותיו האישיות של המבצע, מהות העניין, מתוקף הסכם וכדומה"
במילים אחרות. במקום בו הדין קובע כך, פעולה משפטית תהיה מבוצעת באופן אישי ולא לפי חוק השליחות. הגבלת הדין יכולה להיות מפורשת (לדוגמא, חוק הירושה קובע כי צוואה לא תיערך אלא על ידי המצווה) או משתמעת (על ידי בחינת מטרת החוק – האם זו תוגשם כהלכה במידה ופעולה מסוימת תתבצע בידי שלוח או שמא יש להורות על ביצועה באופן אישי בלבד).
בית המשפט נדרש במקרה זה לבחון את החיקוק הרלבנטי לענייני הסכמים במשפחה. דהיינו, האם היות וההסכם דנן התייחס לדירת בני הזוג, ניתן היה לקבוע כי עסקינן בהסכם ממון. או שמא, מכיוון שבני הזוג ערכו את ההסכם לאחר הגירושין, מדובר בהסכם רגיל הכפוף להוראות חוק החוזים? יצוין כי במידה ומדובר בהסכם ממון, הרי שהדרישה לחתימה אישית של בני הזוג הינה דרישה מהותית. במקרה כזה, ציין השופט, ספק רב אם יהיה אפשר להכיר בחתימתו של עורך הדין.
לא הסכם ממון אך הסכם זוגי בתוך המשפחה
בפסק הדין נכתב כי בני הזוג דכאן אינם בני זוג כמשמעות המונח בחוק יחסי ממון בין בני זוג ועל כן ההסכם איננו בבחינת הסכם ממון. אי לכך, אין חובה לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה ולכאורה אין מניעה כי שלוח כגון בא כוח אחד הצדדים יחתום בשם מרשו על המסמך.
עם זאת, בית המשפט קבע במקרה זה כי מדובר עדיין בחוזה זוגי, חרף העובדה שההסכם נחתם לאחר הגירושין. נקבע כי אין לקבל את אישורו על ידי חתימתו בידי מיופה כוח ואין לאשרו בטרם בית המשפט התרשם כי הצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון טוב וחופשי ולאחר שהבינו את מהותו.
