הסכם ממון והסכם גירושין בין בני זוג הינם הסכמים אשר נועדו לקבוע כיצד בני הזוג מפרידים את רכושם בעת נישואיהם או בעת גירושיהם. האם כאשר אחד הצדדים חותם באופן חופשי על כתב וויתור לאחר עריכת הסכם הגירושין, קיימת לצד זה עילה לטעון שהסכם הגירושין חזק מכתב הוויתור? סוגיה זו נדונה בבית המשפט לענייני משפחה.
מדובר בבני זוג אשר חתמו על הסכם גירושין ובמסגרתו הסכים הגבר להעביר לזכותה של האישה סך של 120,000 דולרים לשם רכישת דירה. כשנה לאחר מכן רכש הגבר דירה נוספת ובמעמד החתימה חתמה האישה על כתב וויתור במסגרתו הצהירה כי היא מסכימה שהדירה תירשם על שמו של הגבר בלבד והאחרון עמד בכל התחייבויותיו בהסכם הגירושין כלפיה.
חוק יחסי ממון קובע מספר תנאים לאישורו של הסכם בין בני זוג, אשר אינם מצויים באישור פסקי דין אחרים. לדוגמא, בבואו של בית המשפט לאשר הסכם גירושין, שומה על הערכאה השיפוטית לבחון האם ההסכם נחתם מרצון חופשי והאם הצדדים מבינים את מהותו ומשמעותו המשפטית. בנוגע לשינויים בהסכם גירושין מקפח, הלכה פסוקה היא כי בטרם יאות בית המשפט להכיר בכך, עליו להיווכח שמדובר ברצונם האמיתי של הצדדים.
קראו עוד בתחום:
- תביעה לביטול מתנה בין בני משפחה - מתנה במקרקעין ללא הסכם בכתב
- נישואים לאחר פרידה - הסכם ממון הכולל זכויות פנסיה
- הסכם בכתב סותר הסכם ממון, האמנם?
בית המשפט העליון קבע בפסיקתו כי בחינת הסכמי גירושין ופרשנותם נעשית בזהירות רבה. על מנת שצד ייחשב כמוותר על זכותו, יש צורך שהצד השני יראה וויתור חד משמעי, ברור ומפורש. דהיינו, וויתור לא מפורש עלול להיחשב כוויתור שנעשה שלא בגמירות דעת (או למצער להעביר את נטל ההוכחה בדבר גמירות הדעת).
מגורים משותפים וכתב ויתור לא מפורש לא סותרים על הסכם הגירושין
במקרה דנן, הנתבע טען כי האישה המשיכה לגור עימו מרצונה גם לאחר הגירושין ובמהלך מגורים אלו התבטל הצורך לתשלום 120,000 הדולרים אשר הוסכם עליהם בהסכם הגירושין. כמו כן, הגבר הציג את כתב הוויתור כראיה לכך.
התובעת טענה, לעומת זאת, כי אין בתקופת המגורים המשותפים בכדי לבטל את חובתו של הנתבע לשלם לה את המגיע לה לפי הסכם הגירושין. כמו כן, לטענתה, כתב הוויתור לא היה מפורש ונחתם על ידה מתוך כפיה ואמונה שלמה שהנתבע ידאג למגוריה לאחר רכישת הנכס.
בית המשפט קבע כי יישום המבחנים לביטול סעיפים בהסכם גירושין אשר הובאו בפסיקה קובעים כי התוצאה המחייבת היא שבמועד אישור ההסכם המקורי, סברו שני הצדדים כי צבירת האישה, במסגרת כלל איזון המשאבים מגעת כדי שווי נכס מקרקעין בשיעור 120,000 דולר ארה"ב.
"היעלה על הדעת כי המשך המגורים המשותפים מאיין צבירה זו??", נכתב בפסק הדין. בית המשפט הוסיף כי כתב הוויתור לא פירט את הזכויות עליה ויתרה התובעת ולא ניתן לקבוע שמדובר בכוונת הצדדים לבטל את הסכם הגירושין.
