הבטחה לנישואין, באופן עקרוני, יכולה להחשב כחוזה מחייב לכל דבר וענין. עם זאת, על מנת שהבטחת נישואין תהיה כזו, על הצד הטוען לה להוכיח שהתקיימו בין הצדדים גמירות דעת ומסויימות, כנדרש על פי חוק החוזים (חלק כללי). הלכה פסוקה היא כי הבטחת נישואין נוצרת במידה והוכח שהצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחס משפטי מחייב.
מכיוון שמדובר בעניין משפטי מורכב, כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו המתאימות. במסגרת בחינה זו עוסק בית המשפט בטיב הקשר, התנהגות הצדדים, תוכן ההבטחות. יש לציין כי הסתמכות מצד מקבל ההבטחה ושינוי מצבו לרעה עשויים להוות אינדיקציות בדבר כניסה לתחום החוזי.
בחינה זו נעשית בקפידה. ברי כי כל מערכת יחסים זוגית בין גבר לאישה כוללת מערכת של קשרים אינטימית ולא כל הערה או הבעת תקווה וכוונה הופכת מיד להבטחת נישואין. כמו כן, לא כל התנהגות אשר מצביעה על המשכיות ויציבות הקשר עולה כדי הבטחת נישואין.
בית המשפט נוטה שלא להתערב בזכותו של אדם לבחור את בן זוגו ואת מערכות היחסים אותם הוא מקיים עם אחרים. התערבות משפטית בעניינים אלו תהייה כאשר נסיבות המקרה מעידות בבירור על כך שהייתה מחויבות בין הצדדים החורגת מגדר ציפייה או הבעת רצון.
מלבד עדותה של האישה בדבר קיומה של הבטחת נישואין, יש להוכיח גם ביטויים חיצוניים ממשיים להבטחת הנישואין. לדוגמא, רכישת בית מגורים משותף, נסיעה משותפת וממושכת לביקור בני משפחה בחו"ל, רישום לנישואין ברבנות, בעריכת צוואה לטובתה של האישה, בהזמנת אולם חתונות וכדומה.
בית המשפט לענייני משפחה נדרש לבחון תביעה אשר הוגשה על ידי אישה כנגד מאהבה, גבר נשוי. האישה טענה כי מדובר במקרה של הפרת הבטחת נישואין, ואילו הגבר טען שלא היו דברים מעולם.
משולש אהבה בקאנטרי קלאב
התובעת והנתבע היו בשנות ה-50 לחייהם אשר החלה ההיכרות בין השניים. התובעת הייתה גרושה בת 54 והנתבע נשוי בן 50. התובעת טענה כי במשך 4 שנים היו היא והנתבע בני זוג לכל דבר. לטענתה, היא והנתבע והתגוררו יחד, יצאו לבילויים משותפים, נסעו לסופי שבוע באילת ובטבריה ועוד. התובעת הוסיפה כי הנתבע גר עימה בדירתה בתל אביב בספטמבר 2001 והשניים היו יוצאים לבלות ביחד ברחובות העיר העברית הראשונה.
בשנת 2002, טענה התובעת, עברו בני הזוג לעבור לגור בדירה אחרת בתל אביב. בשנה זו רכש הנתבע דירה בעיר וזאת בגין סיום מערכת היחסים בין אשתו לבינו. התובעת טענה כי בשלב מסוים ביקש הנתבע לשוב לאשתו לזמן קצר וזאת על מנת שבית הדין הרבני לא יקבע שנישואיו הסתיימו בגין קשריו עם התובעת.
קראו עוד בנוגע להפרת הבטחת נישואין:
- הפרת הבטחת נישואין במגזר החרדי
- הפרת הבטחת נישואין של גבר נשוי - תביעה מצד המאהבת
- הפרת הבטחת נישואין - בני זוג נשואים
- דחיית תביעה של ידועה בציבור בעקבות הפרת הבטחת נישואין
חודשיים לאחר מכן, התובעת הבינה כי הנתבע לא הולך להציע לה נישואין ועל כן הביאה את הקשר לכדי סיום. מכאן, טענה התובעת, עברה היא מסכת קשה של דיכוי חברתי. הנתבע תקף אותה כאשר נכנסה לחדרו בקאנטרי והיא נזקקה לטיפול רפואי.
כמו כן, הורחקה היא מהקאנטרי ובכך הייתה פגיעה משמעותית בה ובחייה החברתיים. התובעת נאלצה לטפל בעצמה במסגרת טיפולים פסיכיאטריים וזריקות ונגרמה לה עוגמת נפש רבה ופגיעה במוניטין. כמו כן, רהיטיה, אשר הועברו לדירתו של הנתבע, לא הוחזרו לה חרף דרישותיה.
הנתבע טען: מדובר באובססיה ותו לא
מנגד, הנתבע המעיט ככל הניתן בקשר בין התובעת לבינו. לדבריו, הקשר היה בעיקר מיני, בלתי רציף ובלתי מחייב. הנתבע טען כי היו חודשים שלמים בהם לא נפגש עם התובעת כלל וכל מפגשיהם היו לשם סיפוק מיני, הא ותו לא. הנתבע טען כי מעולם לא התגורר עם התובעת באותה הדירה ולא שכר עימה דירה משותפת.
כמו כן, לדבריו, לא ישן הוא שנת לילה מלאה אחת עם התובעת. הנתבע הוסיף כי התובעת ידעה במהלך כל התקופה שהוא נשוי ובעל משפחה ומעולם לא קיבלה היא ממנו הבטחה כי יתגרש מאשתו ויקים משפחתו עימה. יתרה מכך, לא היה כל הליך גירושין בין אשתו לבינו.
במקרה דנן, למרות שהתובעת העמידה בפני בית המשפט שורה ארוכה של עדים בנוגע להבטחת נישואין שניתנה לה על ידי הנתבע, השופט קבע כי לעדים אלו לא הייתה ידיעה של ממש בדבר קיומה של הבטחה כגון זו. כמו כן, כל ידיעה בדבר הבטחת נישואין כזו הייתה עדות שמיעה המבוססת על דברים שנאמרו לעדים על ידי התובעת. אי לכך, עדות שמיעה זו איננה קבילה לעניינינו. למעשה, מתוך עדותה של התובעת בבית המשפט, שהייתה אמוציונאלית ונסערת, ניכר שהאחרונה פיתחה גישה אובססיבית וכפייתית כלפי יחסיה עם הנתבע.
בית המשפט: לא הייתה הבטחת נישואין
השופט ציין כי ניכר שהתובעת הייתה מונעת תחילה מתוך רגש קנאה עז בגין העובדה שהנתבע העדיף אישה אחרת על פניה. לאחר מכן, התנהגותה עלתה כדי מעשי נקמה שהגיעו לידי ביטוי במכתבים אשר שלחה התובעת לממונים על הנתבע ולאשתו. בפסק הדין צוין כי לא הוכח שבין התובעת לנתבע הייתה מערכת זוגית שלמה ומלאה ובין מספר לילות בהם בילו ביחד, לבין קשר המגיע כדי הבטחת נישואין, המרחק רב.
בנוגע לדירה אשר נרכשה על ידי הנתבע, כביכול על מנת לשמשו לאחר הגירושין, צוין כי הנכס נרשם על שמם של הנתבע ואשתו. זאת ועוד, התובעת טענה כי גרה בדירה זו במשך שלוש שנים אך טענתה זו נסתרה לחלוטין שכן הדירה הייתה מושכרת לצדדים שלישיים במרביתה של אותה התקופה.
