עמ"ש 35652-07-12
גירושין עם ילדים אינם עניין פשוט כלל וכלל. מדובר בפרידה הטומנת בחובה (מלבד ענייני רכוש) גם סוגיות כגון מזונות ילדים, משמורת ילדים וכדומה. לא אחת, הזוגות מוצאים את עצמם "מתכתשים" ארוכות אודות נושאים אלה בבתי המשפט. יתרה מכך, גם לאחר הגירושין, ייתכן ובני הזוג ייאלצו לכתת רגליהם לערכאות המשפטיות.
לדוגמא, בעקבות בקשה של אחד הצדדים לבצע מהלך עצמאי של שינוי מגורים. כיצד ניתן להתמודד עם אם משמורנית המחליטה שהיא רוצה לעבור למקום מגורים אחר? שאלה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במקרה דנן.
קראו עוד בתחום:
- מעבר מקום מגורים לאחר גירושין - התפטרות ופיצויי פיטורים
- מעבר מגורים עם קטין ללא אישור בית המשפט, האם יתקבל בתביעת משמורת?
- מעבר אב לעיר אחרת - האם תבוטל משמורת משותפת?
- למרות חזקת הגיל הרך - קטין לא יעבור מקום מגורים עם אם משמורנית
מדובר בבני זוג אשר היו נשואים כ-10 שנים. במהלך נישואיהם, נולדו להם שני ילדים משותפים (בן ובת). במסגרת הגירושין, בני הזוג חתמו על הסכם גירושין. בהסכם נקבע כי האם תהיה משמורנית על הילדים ואילו האב יקיים עימם הסדרי ראיה רחבים (פעמיים בשבוע כולל לינה, וכל סוף שבוע שני).
האישה נותרה לגור בדירת המגורים המשותפת, שעברה לבעלותה לאחר הגירושין. במקביל, האב רכש דירה בסמוך לדירה הקודמת (כ-200 מ' משם). ארבע שנים לאחר הגירושין, האב והאם הגישו תביעות הדדיות לבית המשפט לענייני משפחה במסגרת שינוי משמורת הילדים. האב טען כי בשל התנהלותה של האם, הוא דורש להעביר את משמורת הילדים לחזקתו. מנגד, האם ביקשה כי יותר לה לעבור עם הילדים לאזור המרכז (בתחילה היא ביקשה לגבעתיים, ולאחר מכן לצפון תל אביב).
מעבר מקום מגורים וזכותו של האב לקיים הסדרי ראיה
בית המשפט לענייני משפחה בחן את הסוגיה וקבע ראשית כי לא נמצאה כל הצדקה לשינוי המשמורת. בפסק הדין נקבע כי גם אם היה ממש בטענותיו של הבעל לשעבר בנוגע ל"אי שיתוף פעולה מצד האישה" (מבחינת משמורת הילדים), לא היה ברור כיצד שינוי המשמורת היה יכול לשנות זאת. בית המשפט "הזכיר" לאב כי תקשורת לא תקינה בין הורים גרושים איננה מצדיקה סטייה מהסכם גירושין שנחתם כדין (ואשר קיבל את אישורו של בית המשפט).
עם זאת, בית המשפט דחה גם את בקשתה של האם להעתיק את מקום מגוריה. נקבע כי ככל שהנתבעת תרצה לעשות כאמור, יהיה עליה להוכיח שהדבר נחוץ למשפחה ו/או לה. במילים פשוטות, בית המשפט ביקש לבחון את האיזון בין רצונה של האם לעבור למקום מגורים אחר, לבין זכותו של האב להישאר קרוב ובקשר עם ילדיו. דהיינו, נשאלה השאלה - האם מעבר מקום מגורים עם הילדים היה יכול לפגוע בקשר בינם לבין אביהם, ובאיזו רמה.
מעבר מקום מגורים בכפוף להחלפת המשמורת
בית המשפט בחן את הסוגיה וקבע כי אין להיעתר לבקשתה של האישה לעבור מקום מגורים עם הילדים. נקבע כי מעבר כגון דא היה עלול שלא לאפשר את הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם הגירושין, בעיקר את אלה באמצע השבוע. השופט בחן היטב את הפסיקה הרלבנטית בנושא וקבע כי "שינוי מקום המגורים יפגע באופן משמעותי ומהותי בקשר בין האב לילדיו". פסק הדין התייחס גם לתסקיר עובדת סוציאלית אשר בחנה את המשפחה ואשר קבעה כי אין ספק שהבן הגדול יסבול כתוצאה מניתוקו מבית הספר והדבר עלול להקשות עליו מאד. עלה גם כי הבת לא הייתה מעוניינת להתרחק ממקום מגוריה.
למעשה, האם לא הוכיחה כי טובת הקטינים נסוגה במקרה דנן לעומת טובתה האישית ורצונה לעבור לתל אביב. נקבע כי כל אימת שהאם תעבור לתל אביב, בית המשפט יעביר את המשמורת לחזקתו של האב. בית המשפט מתח ביקורת על בקשתה של האם וקבע כי ניכר שהאחרונה "העדיפה את רצונותיה וצרכיה על פני רצונותיהם וצרכיהם של הילדים". בפרט, האם התעלמה מרצונם של הילדים להיות בקשר רציף ושגרתי עם אביהם.
