בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בתביעה לאישור הגירת קטינים לניו זילנד עם אמם, זאת כאשר האב נשאר בישראל. האישה, ילידת ניו-זילנד, והגבר, יליד פרו, הכירו זו את זה בניו-זילנד בשנת 2001.
בני הזוג נולדו כנוצרים וביוני 2002 נולד להם בנם הקטין. סמוך לאחר הלידה אושפזה האישה בגין דיכאון קשה לאחר לידה, וניסיון התאבדות. מאוחר יותר, בשנת 2003, נפרדו בני הזוג והאם חזרה להתגורר עם הוריה. במהלך השנים 2005-2006 התגיירו בני הזוג, ובשנת 2006 הם נישאו כדת משה וישראל.
בחודש מרץ 2007, עת הייתה האישה בחודש השביעי להריונה עם בנם השני, עלו הצדדים לישראל. לטענתה של האישה, היא נאותה להפצרותיו של הגבר לעלות ארצה עקב הבטחות שהובררו כמצגי שווא. בהגיעם לישראל לא היה לבני הזוג מקום מגורים, והם השתכנו באופן זמני בדירת חברו של הגבר ביישוב עפרה.
קראו עוד בתחום:
- הקטין מתנגד לשוב למדינה ממנה בה ודורש להישאר בישראל
- השבת קטינים לארה"ב למרות טענה שהאב משתמש בסמים
- אישור הגירת אם עם בנה הקטין לצרפת
- השבת ילדים חטופים לצרפת מתוך שכונה חרדית
עד מהרה התדרדרה מערכת היחסים בין בני הזוג ובנובמבר 2007 הופנתה האישה למקלט לנשים מוכות. התרשמות הצוות המקצועי במקלט הייתה כי האישה סובלת מדיכאון הנובע ממצבה האובייקטיבי הקשה. האישה הגיש תביעה למשמורת ומתון היתר לשינוי מקום מגורי הקטינים\הגירה.
האישה לא משתלבת בישראל וחיה מקצבות הרווחה
בכתב התביעה טענה האישה כי היא לא נקלטה בישראל ואיננה דוברת עברית. לדבריה, מדובר ב"סבל מתמשך" כאשר מרכז חייהם של הקטינים ושלה נמצא בכלל בניו זילנד. בית המשפט לענייני משפחה, אשר דן בתביעתה של האחרונה, מינה פסיכולוג מטעמו לבחון את סוגיית המשמורת וההגירה.
המומחה קבע בחוות דעתו כי מכלול הטענות והנתונים מובילים לכך שהפיתרון הטוב ביותר בעניין זה הוא – משמורת הקטינים בידי האישה, והישארותה עימם בתחומי מדינת ישראל. בית המשפט מינה פסיכיאטר נוסף לבחינת הסוגיה, אשר הגיש אף הוא חוות דעת מטעמו. מומחה זה גרס כי יש מקום לקבל את טענתה של האישה שעם המעבר לניו-זילנד תפקודה ההורי ישתפר, ולו בשים לב לכך ששם תרגיש יותר בטוחה.
האב לא מטפל בילדים, המשמורת תהיה בידי האם
בית המשפט לענייני משפחה בחן את הסוגיות שלפניו וקבע כי יש לקבל את תביעתה של האישה לגבי המשמורת על ילדיה. כמו כן, השופטים ציינו כי הגבר "נכשל במילוי חיובים בסיסיים לדאוג לקורת גג לאשתו וילדיו".
עם זאת, תביעתה של האישה לאישור ההגירה נדחתה. השופטים קבעו שטובת הילדים היא שיישארו בישראל ולא יהגרו עם אימם לניו-זילנד. בפסק הדין נכתב כי הילדים התערו בחיים בישראל מחד, ואין לנתק אותם מאביהם מאידך. עוד נקבע שאין ליחס לאינטרס של האם להגר לניו-זילנד משקל מכריע. השופטים ציינו שהאם עלתה לישראל מרצונה, והיא נמנעת מתוך בחירה להתערות בחיים בארץ.
האישה מערערת על פסק הדין וזוכה בהגירה
האישה הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, והערכאה העליונה קיבלה את טענותיה ואישרה את ההגירה. השופטים אשר בחנו את הערעור ציינו כי מדובר ב"רע במיעוטו". בית המשפט קבע כי השארתה של האם עם הקטינים בישראל, כאשר היא איננה מתפרנסת בהצלחה, לא דוברת את השפה ומרגישה זרה בתוך החברה הישראלית, פוגע גם בעיקרון טובת הילד.
כמו כן, העברת המשמורת לידי האב לא הייתה בחשבון משום שהאחרון אמנם נמצא בקשר עם הקטינים, אך התנהג כלפיהם באלימות ואינו משלם מזונות ילדים. אי לכך, בית המשפט קבע כי האישה וילדיה יהגרו לניו זילנד תוך שהם מתחייבים לשוב לישראל אחת לשנה ולשמור על קשר רציף עם אבי הקטינים כל הזמן.
- הצעת חוק - הסדרת זכויות סבים מול נכדיהם
- העברת סמכות הדיון לבית המשפט ברוסיה, למרות האזרחות הישראלית
- האם יכולה הסבתא לתבוע הסדרי ראיה עם נכדיה בניגוד לרצון ההורים
- משמורת משותפת על תאומים קטינים בני שנתיים
באשר למידת האפשרות לשמירה על קשרי ראייה בין הקטינים לבין ההורה שנותר מאחור, בית המשפט ציין כי רצונה של האישה להגר בחזרה לניו-זילנד אינו נובע מרצון למנוע מהגבר לראות את ילדיו.
מדובר למעשה בתפיסתה בדבר יכולת טובה יותר לטפל בילדים. עוד העידה האישה כי היא מוכנה לדאוג להמשך הקשר בין הקטינים לבין אביהם, אף במחיר של שימוש בכספי המזונות לצורך מימון טיסותיו של האב מישראל לניו-זילנד וחזרה. בנסיבות אלה, נראה כי העתרות לבקשה להגירה לא תסכל את הקשר בין האב לילדיו, אף שכמובן, ומטבע הדברים, היא מציבה לרגליו קשיים טכניים לא מבוטלים.
