בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בתביעה אשר עוסקת בהגירה של קטין לאחר גירושין. התובעת והנתבע היו נשואים זה לזו כדמו"י ומנישואיהם נולד בנם הקטין. יחסי בני הזוג עלו על שרטון והצדדים חתמו על הסכם גירושין, שאושר וקבל תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם זה, הוסדרו גם נושא המשמורת והסדרי הראיה, כך שהאם נקבעה כהורה משמורן של הקטין.
במרוצת השנים הקפידו הצדדים על קיום תנאי ההסכם, הסדרי הראיה התקיימו כסדרם ונותר קשר טוב חם ומספק בין הקטין לאביו. בחלוף שנתיים לאחר הגירושין, נישאה התובעת בשנית לאיש עסקים יהודי תושב צרפת, המנהל את עסקיו בפריז. התובעת, אשר נמצאת בהריון, ביקשה מבית המשפט שיותר לה להתאחד עם בעלה החדש, מבלי להיפרד מבנה מנישואיה הקודמים.
טובת האם עדיפה על טובת הקטין?
האב טען כי אין לאשר את ההגירה ממספר טעמים. ראשית, התפיסה העומדת מאחורי עיקרון טובת הילד מחייבת להמשיך את המצב כפי שהיה בשנתיים האחרונות (דהיינו שהאם תמשיך לחיות בישראל). כמו כן, מערכת היחסים בין האם לבין בעלה החדש אינה מבוססת ואינה יציבה, שכן לא התקיימו בין השניים חיים משותפים בפועל (ומבילויים בלבד אין להסיק כי מערכת היחסים יציבה). זאת ועוד, האם מבכרת את טובתה על פני טובת הקטין ומוכנה יחד עם בן זוגה, להקריב את טובת הקטין כדי לבסס את המשפחה החדשה, דברי האב.
קראו עוד בתחום:
- בית המשפט קבע - הקטינים הורחקו לארה"ב שלא כדין
- בית המשפט אישר לאם לעבור עם בנה הקטין לקולומביה
- השבת ילדים חטופים לצרפת מתוך שכונה חרדית
השאלה המרכזית אשר עמדה להכרעה בבית המשפט הייתה - האם מתן היתר להגירת הקטין, עולה בקנה אחד עם טובתו. בית המשפט ניצב למעשה בפני שלוש אפשרויות - להעביר את המשמורת לאב, לבטל את ההגירה ולהשאיר את הקטין עם האם בארץ, או להתיר את ההגירה.
בית המשפט מאשר את ההגירה, בהתאם לתסקיר מטעם פקידות הסעד
השופטת קבעה כי במקרה דנן יש לאשר את ההגירה מכמה סיבות. ראשית, האם מעוניינת לעבור לצרפת ואין לבית המשפט רשות לקבוע בעבורה כיצד לחיות את חייה והיכן להתגורר. זאת ועוד, לפי תסקיר שהוכן בעניין בני הזוג על ידי פקידת הסעד, ניכר כי יחסי הצדדים נמצאים בהתדרדרות, ועל כן ישנו ספק באושרו של הקטין גם במידה ותיאסר ההגירה.
קראו עוד בתחום:
- תביעה ע"פ אמנת האג, חטיפת ילדים
- אמנת האג - תביעת אב להחזרת בנו הקטין
- חטפה את ילדתה לאנגליה ותשלם פיצויים – 180 אלף שקלים
- הילדים החטופים יחזרו לשבדיה מתוקף "אמנת האג"
בית המשפט לא קיבל גם את טענות האב לגבי שימת טובת האם לפני טובת הקטין. השופטת ציינה כי קיימים מצבים בחיים שעל המבוגרים לקבל החלטות קשות, למען עצמם ולמען חייהם. מצופה שהורים טובים יהיו מודעים לצרכי ילדיהם ויספקו אותם ויעדיפו צרכי הילדים על צרכיהם, אולם כל זאת אמור להיות בגבולות ההיגיון, דברי השופטת.
"גם ההחלטה על הגירושין שמה את טובת ההורים לפני טובת בנם. האם משום כך בלבד נאמר כי הורים שמתגרשים מקריבים את טובת בנם?!", כתבה השופטת בפסק הדין, "כמובן שלא, וכך גם לגבי בקשת האם להגר עם בנה לצרפת לחיות עם משפחתה החדשה".
זאת ועוד, השופטת סברה כי יש לתמוך את טענותיה של האם בתסקיר שהכינו המומחים מטעם בית המשפט, כאשר קבעו פה אחד שטובתו של הקטין היא להישאר במשמורת אימו. השופטת קבעה כי הקטין הינו בעל מסוגלות גבוהה להשתלב במדינה החדשה, היות ומדובר בילד אינטליגנטי ונמרץ. כמו כן, לנגד עיניה של השופטת עמדה גם "הלכת הגיל הרך" אשר קובעת כי קטני קטינים (עד גיל 6) אמורים להישאר על פי רוב עם אימם.
