תמ"ש 28280-08
סעיף 34 לחוק החוזים הינו הסעיף בחוק הנוגע לעריכת חוזה ובו מוקנית זכות כלפי צד שלישי. סעיף זה קובע כי במידה וקיים בחוזה חיוב לטובת מי שאינו צד לחוזה, המוטב רשאי לדרוש את קיומה של הזכות (וזאת אם השתמעה מהחוזה הכוונה להקנות לו זכות זו). מדובר למעשה בחוזה אשר נערך בין צדדים ובמסגרתו מותנה חיוב לטובת צד שלישי אשר לא היה מעורב ביצירת החוזה בעצמו. לא רק שהצד השלישי "זוכה" להטבה מכוח ההסכם, אלא שהחוק גם מאפשר לו לתבוע את זכותו.
עם זאת, על מנת שצד שלישי אכן יהיה למוטב בחוזה כגון דא, לא ניתן להסתפק בכך שהחוזה יכלול חיוב לטובתו. מוטל על צד שלישי זה להוכיח כי הוא זכאי לכך גם מכוח פירוש ההסכם. המבחן הקובע לעניין זה הינו "כוונת ההקניה". המשמעות של מבחן זה היא כי יש לפרש את ההסכם ולבחון האם הייתה במסגרתו "כוונה פוזיטיבית" להקנות זכות לצד שלישי לדרוש את קיומו של החיוב האמור.
מדובר למעשה בכוונה הנשענת על גמירות דעת במידה הדרושה לכריתת חוזה. במסגרת דיני המשפחה, חוזים לטובת צדדים שלישיים הינם תופעה נפוצה. לא אחת, הורים עורכים הסכמי גירושין אשר במסגרתם הם קובעים זכויות שונות לטובת ילדיהם.
קראו עוד בתחום זה:
- המרצת פתיחה - הסכם בין הצדדים עם השלכות לצד ג'
- אכיפת הסכם גירושין שלא אושר רק בנוגע למזונות הילדים, האמנם?
- הלכת מנשה - בקשה לביטול הסכם גירושין או חלקים ממנו
- שינוי מזונות ילדים אשר גובשו בהסכם גירושין
מדובר בחוזים שכיחים בהקשרים משפחתיים ובמסגרתם מבקשים הצדדים (ההורים) להבטיח את זכויותיהם של קטינים רכים בשנים ואף ילדים אשר טרם נולדו. אחת הדרכים הנוחות לעשות כן היא על ידי עריכת הסכם בין ההורים המגדיר את הקטינים כמוטבים בו. הגדרת הקטינים כאמור מקנה לאחרונים עילת תביעה עצמאית.
בתי המשפט לענייני משפחה עמדו לא אחת על שכיחותם של הסכמי גירושין אשר מקפלים בתוכם גם תניות הנוגעות לילדי בני הזוג. על פי רוב, בתי המשפט יטו לקיים את ההסכמים הנ"ל ולכבדם. עם זאת, גם במקרים אלה, בית המשפט איננו "חותמת גומי".
הלכה פסוקה היא כי כאשר עסקינן בהסכמים בהם ההורים עיגנו אינטרסים של ילדיהם, יש לבחון את כוונתם של ההורים, את מחויבותם, התחייבויותיהם, וכן את פנייתם להענקת תוקף של פסק דין להסכם. הדברים אמורים מקל וחומר כאשר המחוקק הגדיר הסדר מיוחד בנוגע להסכמי ממון וגירושין, ונקבע כי הסכמים אלה חייבים לקבל את אישורו של בית המשפט (או סמכות משפטית כגון נוטריון).
דוגמא לפסק דין
במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, התקבלה תביעה של שתי בנות כנגד אשתו השנייה של אביהן המנוח.
בית המשפט קבע כי התובעות זכאיות להיות בעלות הזכויות בדירה בה התגוררה האישה, וזאת משום שבמסגרת הסכם גירושין בין אביהן המנוח לאימן, הוחלט כי דירת המגורים תירשם על שמן והאב יגור במקום עד שארית חייו. לאחר פטירתו של האב, הבנות ביקשו את רישום הדירה על שמן וסילוק ידה של אשתו השנייה מהנכס. בית המשפט קיבל את טענות הבנות מחמת מספר טעמים:
- במסגרת הסכם הגירושין, הורי התובעות הביעו עמדה ברורה כי הם מעוניינים שהזכויות בדירה יעברו לבנותיהם.
- ההורים חזרו על עמדה זו פעם נוספת, כ-23 שנים לאחר עריכת הסכם הגירושין, וזאת כאשר חתמו על תזכיר מול בית המשפט לענייני משפחה בנתניה (בסוגיה אחרת).
- אשתו השנייה של המנוח התחתנה עם האחרון לאחר עריכת ההסכם. דהיינו, במועד זה המנוח לא היה בעל זכויות בנכס אלא הוא היה בעל זכות חזקה בלבד.
- אשתו של המנוח לא הייתה זכאית לזכויות בנכס, לא מכוח ההסכם, לא מכוח חוק יחסי ממון, ולא מכוח ירושה.
- האישה השנייה טענה כי היא השקיעה כספים רבים בדירה. דא עקא שטענות אלה נטענו בעלמא ולא זכו לפירוט בכתב ההגנה.
