תמ"ש 3517-08-11
חשוב לדעת כי הסכמים במשפחה אינם זהים להסכמים אשר נערכים בין צדדים "רגילים". דיני המשפחה בישראל קובעים שורה של חוקים והוראות הנוגעים באופן ספציפי להסכמים בתוך המשפחה. למשל, עריכת הסכם ממון בין בני זוג איננה עניין של מה בכך. בניגוד לחוזים "רגילים", הסכם ממון בין בני זוג נשואים הינו הסכם אשר איננו בעל תוקף משפטי זולת אם הוא אומת ואושר על ידי בית המשפט. יודגש כי ניתן לאשר הסכם ממון מול נוטריון, אך זאת כאשר הוא נחתם טרם הנישואין.
קראו עוד בתחום:
- הסכם ממון בין בני זוג גרושים איננו צריך את אישור בית המשפט
- אכיפת הסכם גירושין שלא אושר רק בנוגע למזונות הילדים, האמנם?
- שיתוף בדירה אשר הייתה בעלות האישה לפני הנישואין - ללא הסכם ממון
- האם הסכם ממון אשר קובע דרך חלוקת רכש בפטירת אחד הצדדים הוא חוקי?
בני זוג רשאים לערוך ביניהם גם הסכמים במהלך הנישואין הנוגעים לנכס ספציפי, ובמקרים אלה הם אינם חייבים לאשר את ההסכם בבית המשפט. עם זאת, ככל שההסכם עוסק באיזוני משאבים וגירושין, ללא אישור כאמור לא תקום נפקות משפטית להסכם. להלן דוגמא למקרה כאמור.
חתימה על הסכם רכוש לאחר בגידה
בני זוג התחתנו בשנת 1995 וניהלו חיי נישואין שידעו עליות ומורדות. במהלך השנים, נולדו לבני הזוג שלושה ילדים משותפים. לאחר כ-12 שנות נישואין, האישה החלה לחשוד כי משהו בהתנהלות בעלה איננו כשורה. בדיקה מעמיקה של הנושא העלתה כי הבעל מנהל רומן מחוץ לנישואין. האישה, אשר "עולמה חרב עליה", הסכימה לנסות ולשקם את הנישואין. עם זאת, ועל מנת לעמוד על רצינות הבעל במהלך השיקום, היא דרשה ממנו לחתום על הסכם מיוחד.
כאן המקום לציין כי בני הזוג גרו בדירה משותפת, אשר הזכויות בה לא היו שוות ביניהם. הבעל החזיק בכ-33% מהזכויות בדירה, ואילו האישה החזיקה ביתרה. ההסכם לאחר גילוי הבגידה קבע כי במידה והבעל "יעזוב את הבית ואת חייו המשותפים עם האישה ו/או יבקש ו/או ינהל מערכת יחסים עם אישה אחרת ו/או יחסי אישות מקבילים עם אישה אחרת ו/או יגיש בקשה לגט או פרידה", זכויותיו בדירה תעבורנה לבתם המשותפת של הצדדים. נקבע עוד כי אם האישה תבצע מעשים כגון דא, הסכם המתנה יבוטל והזכויות תוותרנה ביחס של 1:2.
הבעל ממשיך לבגוד גם לאחר ההסכם
לאחר החתימה על ההסכם, ולמרות שבני הזוג פתחו בהליך זוגי, התברר לאישה כי לא רק שהבעל איננו פועל לשם שלום בית, אלא שהוא אף ממשיך לנהל את הרומן עם האישה האחרת. יתרה מכך, הוכח כי על מנת להסתיר את המעשים, הבעל החזיק שני טלפונים שונים, אחד גלוי ואחד לצורך התקשרות עם המאהבת.
בעקבות הגילוי, האישה טענה כי יש להעביר את הזכויות של הבעל בדירה כקבוע בהסכם. במסגרת הדיון בבית המשפט, הבעל העלה מספר טענות כנגד בקשתה של האישה. מרבית טענותיו נדחו אך בית המשפט מצא לנכון לבטל את ההסכם נוכח טענתו של הבעל כי ההסכם נעדר תוקף משפתי היות והוא נחתם בין בני זוג נשואים ללא הבאתו לאישור בפני בית המשפט. אי לכך, נקבע כי ההסכם איננו בעל תוקף משפטי.
ראשית, בית המשפט קבע כי אין ספק שההסכם המדובר היה הסכם הקשור במערכת הנישואין שבין בני הזוג. זאת נוכח הוראותיו המפורשות לפיהן נפקותו נולדת עם התקיימות תנאי "בגידה". אי לכך, בית המשפט דחה את טענותיה של האישה לכך שמדובר בהסכם ספציפי הנוגע לנכס מסוים בין בני זוג נישואין (הסכם אשר איננו נבחן על פי חוק יחסי ממון אלא בהתאם לדיני החוזים ה"רגילים"). למעשה, לאחר שבית המשפט קבע כי עסקינן בהסכם ממון, נשמטה הקרקע תחת נפקותו המשפטית וזאת משום שהוא לא אושר כדין בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג.
אישור הסכם ממון בין בני זוג נישואין בבית המשפט לענייני משפחה מקפל בתוכו היבטים רבים. כאמור, חוק יחסי ממון קובע באופן קטגורי וחד משמעי שהסכם ממון טעון אישור מצד בית המשפט. דרישה זו הוגדרה על ידי הפסיקה כ"דרישה פורמליסטית" נוכח מערכת היחסים המיוחדת בין הבעל והאישה. זאת ועוד, היות ופרידה בין בני הזוג תוביל באופן ברור לאיזון משאבים, סוגיה הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, הרי שגם הסכם ממון בין בני זוג צריך לעבור תחת עינה הפקוחה של הערכאה המשפטית.
