בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בבקשה לביטול פסק בורר שניתן לבני זוג על ידי רב במסגרת גירושין. בני הזוג התגרשו בשנת 2002 כאשר חודשיים לפני התרת נישואיהם הם חתמו על שטר בוררות בו הם מקבלים עליהם:
"לקיים כל מה שיפסוק לנו הרב צבי שפיץ שליט"א בדבר כל הסכסוכים שבינינו והתביעות שיש לנו בעניין חלוקת הרכוש המשותף או הנמצא בבעלותו של אחד מבני הזוג הנמצאים בהליכי גירושין, ודמי מזונות הילדים וכל הסכסוכים המסתעפים מהעניין הנ"ל...". בסמוך לאחר מכן נפגש כל אחד מן הצדדים עם הרב שפיץ, וכעבור יומיים, ביום 22.10.2002, ניתן פסק הבורר.
טענות הצדדים
הגבר טען כי הסכים שהאישה תיטול סכומי כסף מחשבונם של הצדדים בהסתמך על האמור בפסק הבורר, אך כאשר במשך הזמן ביקש הוא ליטול את חלקו בכספים המשותפים, סירבה האישה לכך. לטענתו ממשיכה היא בסירובה לקיום פסק הבורר בטענה כי הוא אינו מחייב אותה.
האישה טענה, לעומת זאת, כי פסק הבורר שניתן איננו ברור, אינו סופי ודורש הבהרה והשלמה. עוד טענה האישה כי הבורר בעצמו התנער מתפקידו, סירב להמשיך לטפל בעניינם של הצדדים והפנה אותם לערכאות משפטיות. האישה הוסיפה ואמרה כי הבורר אישר במספר הזדמנויות שהפסק לוקה בחסר, הן בפני הצדדים והן בפני בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (אשר גם במסגרתו התנהלו הליכים משפטיים בעניינם של הצדדים).
קראו עוד בתחום:
- האישה הפרה סעיף בחוזה הגירושין - האם הגבר יכול להפר אותו בתגובה?
- תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה
- נכסיי קריירה ומוניטין במסגרת איזון משאבים
האישה טענה כי בקשתו של הגבר לאישור פסק הבוררות נעשתה לאחר שבע שנים מיום קבלתו. עוד הוסיפה האישה כי בקשה זו נעשית לאחר שנים של דיונים בין הצדדים בערכאות המשפטיות השונות, אשר הכריעו בפסק הבוררות, ואי לכך ראיה שלא ניתן ליישם את פסק הבוררות כמו שהוא. לדברי האישה – למרות שחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, אינו קובע הגבלת זמן להגשת בקשה לאישור פסק בוררות, הרי שבמקרה דנן הוגשה בקשת האישור בשיהוי רב והיא נגועה בחוסר תום לב.
אישור פסק בורר בבית המשפט, האמנם?
האישה למעשה טענה לביטול פסק הבורר משני טעמים עיקריים – האחד הוא כי פסק הבורר איננו נהיר ומכיוון שכך הוא אינו בבחינת פסק בוררות בר אישור. הטעם השני אשר בעקבותיו, לטענת האישה, על בית המשפט לפסול את פסק הבורר הוא כי הגבר התעלם משך שנים רבות מהפסק, לא פעל על פיו ונחזה כמי שאינו עומד עליו. אי לכך, יש לדחות את בקשתו אשר הוגשה בשיהוי רב ובחוסר תום לב.
קראו עוד בתחום:
- פרשנות הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין
- האם נחתם הסכם הגירושין בעושק ומירמה?
- ביטול סעיף שיפוי בהסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני
בית המשפט קבע כי דין טענותיה של האישה להדחות. אמנם בפסיקה קודמת בעניין זהה נדחתה בעבר בקשה לאישור פסק בוררות מן הטעם שהמסמך שאישורו התבקש לא כלל "הוראה אופרטיבית ברורה וחד משמעית שאפשר לתת לה תוקף ולכפות את בצועה בהליכי הוצאה לפועל". עם זאת, נסיבות אותו מקרה כלל לא היו דומות לנסיבות המקרה דנן, ולאחר עיון בפסק הבוררות אשר בנדון, קבע השופט כי מדובר בפסק אופרטיבי אשר לא יהיה קושי לכפות את ביצועו – בפרט את החלק הרכושי בו מתמקד הדיון בין הצדדים.
בית המשפט דחה גם טענת השיהוי שהוצגה על ידי האישה. גם בעניין השיהוי הזכיר השופט פסיקה קודמת אשר בה נדחתה בקשה לאישור פסק בורר עקב שיהוי בלתי סביר. בפסיקה שהוזכרה על ידי השופט נקבע במפורש כי בעל דין אשר במשך שנים רבות התעלם מפסק בוררות ולא פעל על פיו, צפוי להיתקל בטענת מניעות דיונית שתיטען נגדו כשיגיש בקשה לאישור הפסק.
האם הצדדים התייחסו לפסק הבורר כמחייב?
עם זאת, השופט קבע כי נסיבות המקרה שהוצג בפסיקה הקודמת היו קיצוניות ויש לעשות אבחנה בין שני המקרים. השופט כתב בפסק הדין כי מדברי הצדדים עלה בבירור שאיש מהם לא זנח את פסק הבוררות ולא ויתר עליו.
השופט קבע כי הוכח שבני הזוג התייחסו לפסק הבוררות במהלך הדיונים בבתי הדין במרוצת השנים. השופט הוסיף כי הגבר לא יצר מצג שווא של ויתור כלפי האישה ולא ברור מה היסוד של טענתה זו. זאת ועוד, האישה בעצמה משכה כספים בהתאם להוראות הפסק ונראה בהחלט ששני הצדדים ראו אותו כמחייב.
נוכח כל האמור לעיל, אין מקום לקבל את עמדת האישה לביטול פסק הבורר, ולהיפך, יש לקבל בקשת המבקש לאישור הפסק בהעדר נימוק לביטולו. השופט קבע כי במידה ורוצה האישה להביא לשינוי פסק הבוררות, משום שחשה היא כי הפסק איננו ממצה את המחלוקות בין הצדדים בסוגיות הרכוש השונות, עליה להגיש בקשה למינוי בורר חדש (לאחר שהרב שפיץ התפטר מתפקידו ואינו מעוניין בכל נגיעה בעניינים בין הצדדים).
