סילוק על הסף של תביעה לבטול הסכם ממון ותביעת פיצוי כספי עקב מרמה

התובע בתביעתו כי התגרש מן הנתבעת 1 ביום 15/9/92 וכי ביום 28/4/92 חתם עימה על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק-דין. במסגרת הסכם הגירושין, כך טען התובע, הוא העניק לנתבעת 2 את מלוא הזכויות בבניין.

לטענתו של התובע, התחוור לו לאחרונה כי הנתבעת 2 אינה בתו, כי היא למעשה בתו של הנתבע 3, אשר היה כל העת מאהבה של הנתבעת 1. לטענתו של התובע לפני כ-3 שנים נודע לו מפי הנתבעת 2 כי ידוע לה שהוא אינו אביה, ובכך רואה הוא אותה שותפה בתרמית כלפיו.

טענת ההתיישנות

מחדלו של התובע שלא לתבוע משנת 91’ תביעה לביטול קביעת אבהות או כל תביעה אחרת, גורמת להתיישנות תביעתו. אין לקבל שאמונתו של התובע שיש בידו עתה "ראיות חותכות" משום "פריצת" מחסום פסק הדין שניתן בו אושר את הסכם הממון שבין התובע לנתבעת 1. התובע סתם ולא פירש מהן "ראיות חותכות" אלה, והאם התקבלו בידו לאחרונה ומדוע לא היו בידו קודם לכן. לפיכך, כחלוף כ-20 שנה מאז חקירתו של התובע והודאתו בדבר ידיעתו על הבגידה , תביעתו התיישנה, ויש לסלקה על הסף.

הכלל הוא כי חוק מידע גנטי אוסר על בדיקת קשרי משפחה בלא "הסכמה מדעת" של הנבדק, אלא אם כן התיר את הבדיקה בית המשפט לענייני משפחה, ואולם כעולה מלשון הפסיקה, בית המשפט לא יתיר בדיקה כזו שלא ל"אינטרס לגיטימי" או בלשון החוק "אלא אם כן שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהפגיעה".

• האם ניתן לשנות הסכם ממון?
• מה ניתן להכיל בהסכם ממון?
• ביטול הסכם גירושין מחמת עושק ותרמית

האינטרסים המתחרים והמונחים על כפות המאזניים הם מחד גיסא אינטרס התובע ב"אמת" בה הוא מאמין אשר אם תסתבר כנכונה כתוצאה מניהול מערכת ההוכחות, תגרום בפועל לביטול אבהותו של התובע על הנתבעת 2, ומנגד האינטרס המתחרה הוא רישום אבהותו של התובע על הנתבעת 2, ומעמדה וכבודה של הנתבעת 2 כאדם. בהתנגשות שבין שני אינטרסים אלה לא בהכרח נוטה הכף לטובת התובע, להיפך, כבודה של הנתבעת 2 מטה את הכף לטובתה.

הגנה על מעמד הקטין

הרציונל של הפסיקה הוא להגן על מעמדו של הקטין בניהול מערכת ראיות (ובכלל זה בדיקת סיווג רקמות) מפני השלכות אפשרויות שעלולות לסכן את טובתו, ועל פי הרוב במקרים שהיה בצידם "סיכון" כאמור, מנע בית המשפט קיום מערכת ראיות, ואולם בכלל, התאפשרה הבאת הוכחות כדי לקבוע אבהות, מתוך האינטרס של הקטין.

ה"התנגשות" הקיימת לכאורה בין האינטרסים של התובע מחד גיסא ושל הנתבעת 2 מאידך גיסא, גורמת להעדפת האינטרס של הנתבעת 2, וזאת גם עקב כך, שמתן האפשרות לתובע להוכיח את תביעתו תביא לפגיעה בפרטיותה של הנתבעת 2 במשמעות סעיף 2 (10) לחוק הגנת הפרטיות, ותוך פגיעה בכבודה של הנתבעת 2 והפרת זכויות היסוד שלה עפ"י סעיף 4 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

זכותו של ילד בכלל וקטין בפרט לדעת מיהו אביו מולידו הינה זכות גבוהה במידרג הערכי של זכויות בכלל, וזכויות יסוד בעלות משמעות חוקתית בפרט. בבדיקה אם יש זכות להורה לטעון לביטול אבהותו על ילדו הבגיר, נראה כי בניגוד לטענת התובע אין מתקיימת "התנגשות" בין האמת העובדתית לאמת המשפטית, אלא התנגשות בין שתי חירויות של שני בוגרים, והאינטרס של הילד שאביו לא יוכיח תביעתו - לבל יפגע, גובר על האינטרס של האב - לחקר האמת.

      קראו עוד בתחום:

• דחיית תביעת אבהות בשל חשש לממזרות
• האם יש לערוך בדיקת אבהות לקטינה שנולדה כתוצאה מהפריה חוץ גופית?
• גבר אשר לא הוכיח אבהות תובע השבת קטין חטוף לצ'כיה

לא סביר שבבית המשפט תשמע מערכת הוכחות ובה ינסה תובע להוכיח כי אינו הורהו של פלוני והכול רק משום שההורות אותה מבקש התובע לשלול השפיעה כל טוב על ילדו של התובע, והוא מבקש החזר של טובות הנאה אלה, בלי ל"ממזר" את הילד, זה אינו אינטרס לגטימי הניתן להגנה. למעשה התובע ניסה לטעון כי אין לו עניין בביטול האבהות וכי הוא תובע תביעות לביטול חלקי של ההסכם, ותביעות כספיות שונות, ואולם הלכה למעשה הוא מבקש כאמור בעקיפין ביטול האבהות והאינטרס שהוא מציג לביטול אבהותו זו - אינו - בכל הכבוד "אינטרס לגיטימי" במשמעות הדין.

טענות המניעות ו/או ההשתק

הצהרתו של התובע בהסכם שקיבל תוקף של פסק-דין (ההסכם שאת חלקו הוא מבקש עתה לבטל) כי הנתבעת 2 היא בתו, יש בה משום השתק שיפוטי, כיוון שטען שם טענות הסותרות טענתו בתביעה. בעל דין שטען טענה בהליך אחד, וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בי"ד ולטעון טענה הפוכה. 

התובע מנוע ומושתק מלהעלות היום טענה כי הנתבעת 2 אינה בתו, גם מטעמים של צדק או אף מטעמים של השתק מדיני ועקרונות ההוגנות ותום הלב.

ההליך שננקט אינו מתאים לביטול הסכם גירושין

הכלל הנקוט בפסיקה קובע כי הסכם גירושין הוא חטיבה אחת שלמה של התחייבויות, ואחרי אישורו של ההסכם, ובמיוחד עם הוצאתו לפועל - אי אפשר לבטל רק חלק אחד שלו. על אחת כמה וכמה, בן הזוג אינו יכול לעתור לתוספת או לשינוי התחייבות מסויימת מצדו לאחר שהוראות ההסכם בוצעו בפועל.

בחינת הסכם הגירושין במקרה הנדון לפני תוביל למסקנה כי ההסכם אינו ניתן להפרדה לחלקים. שני ההורים (התובע והנתבעת 1) העבירו רכוש ע"ש ילדיהם, התובע העביר רכוש מסוים לנתבעת 1 ויתרת הרכוש תישאר רשומה ע"ש כ"א מהצדדים כפי שהיתה רשומה קודם לכן. המסקנה הבלתי נמנעת - גם בהיבט זה של קביעות הפסיקה בדבר חוסר היכולת להפריד ההסכם לחלקיו, אחת דינה של התביעה - להידחות.

לא ניתן לתבוע הסעדים המבוקשים

במסגרת חלוקת הרכוש שבהסכם הגירושין העבירו שני ההורים לילדיהם רכוש רב, בתנאי שכל אחד מהם יקבל הכנסות מהרכוש עפ"י חלוקה שהם קבעו, ובתנאי שהילדים לא יעבירו רכוש זה לצדדים שלישיים, היינו, במידה שההסכם הוא הסכם מתנה כי אז צודקים הנתבעים כי לא ניתן לבטלו כיוון שהמתנה הושלמה.

כדי לקבוע שההסכם - הסכם מתנה הוא, אם כך מתייחס התובע אל ההסכם, הרי הוראות חוק המתנה עומדות לרועץ נגדו שכן כידוע "מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה ע"י הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". גם בהיבט זה איפוא אין טעם בברורה של התביעה, שכן הוכחתה לא תועיל לתובע, ודין התביעה להידחות.

מאידך אם החוזה נשוא התובענה, הוא הסכם גירושין, כי גם אז לא ניתן לתבוע את הסעד של ביטול "ההענקות" שנתן התובע עפ"י החוזה. התובע קיבל את אשר ביקש לעצמו - גירושין מן הנתבעת 1 ומה לא ניתן עתה להשיב את הגלגל לאחור.אין לראות את ההסכם באספקלריה של מתנה - זה הסכם גירושין לכל דבר ו עניין הצדדים. הצדדים סיכמו ביניהם את אופן חלוקת הרכוש, וביצעו העברות לילדיהם, אולי כדי להימנע מתשלום מיסים ואולי מטעמים אחרים.

טעמים דיוניים לדחיית התביעה

תקנה 258 (ז) לתקסד"א קובעת כי יש להגיש תובענה נפרדת בשל כל אחד מהעניינים המפורטים בסעיפי משנה 1 - 17. המסקנה על "כל אחד" מהעניינים יש להגיש תובענה נפרדת לחוד ענייני ביטול הסכם הגירושין, לחוד תביעה כספית ולחוד תביעת השבה או תביעת נזיקין בוודאי שאין מקום לתבוע בתובענה אחת ביטול הסכם גירושין (ולו חלקי) יחד עם תביעת נזיקין, או תביעה חוזית או תביעת השבה. 

גם כאן יש טעם לסילוקה של התביעה על הסף.

גם האגרה לא שולמה כפי שצריך היה לשלמה. בוודאי נימוק זה - מהווה סיבה לסילוקה של התביעה דעל הסף במשמעות תקנה 100 (4) לתקסד"א.

תום לב 

התובענה מנסה להעלות מאוב טענות שכבר הועלו בעבר על ידי התובע. יש בהתנהלות כזו מצידו של התובע יותר משמץ של קנטרנות וטורדנות במשמעות תקנה 100 (2) לתקסד"א, ויתירה מכך, יש בכך גם חוסר תום לב. כידוע "עיקרון תום הלב חל בסדרי הדין וחובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב עליו לפעול כאדם סביר והוגן בנסיבות המיוחדות של המקרה". בנסיבות אלה, אף בהתנהלות זו של התובע יש טעם לסילוקה על הסף של תביעתו.

לסיכום,

אכן, הסעד של סילוק על הסף "סעד נוקשה" בלשון הפסיקה, ואולם אין תיקון שיכול היה לרפא התביעה באופן שתוכל להתברר, ואחת דינה איפוא, להיות מסולקת על הסף. התובע ישא בהוצאות התובעים לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.