תביעה לפסק דין הצהרתי, שהגישה אשה, נ.ל., בשם ילדיה הקטינים, להצהיר על תוקפו של פסק דין שניתן ביום 13.1.97 על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, כנגד האב, ד. ל.
כעבור חודש, ביום ט’ באדר א’ התשנ"ז 16.2.97, התקיים דיון בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובמהלכו הגיעו הצדדים להסכם גירושין ובעקבותיו סודר הגט. בהסכם סעיפים שונים ובהם הסכמה כי האב לא ישלם מזונות ילדים כיוון שהוא עצמו מקבל הבטחת הכנסה. הסכם הגירושין אושר על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים וקיבל תוקף של פסק דין ביום ט’ באדר א’ התשנ"ז 16.2.97.
לא ידוע האם בית הדין הרבני היה מודע לקיומו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי במועד אישור ההסכם. הסכם הגירושין אינו מזכיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ודוק. הצדדים לא הסכימו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, ובית הדין לא הורה כאמור, מה גם שאין בידי בית הדין הרבני סמכות להורות כן.
ייתכן שמטרת הצדדים, בהסכם הגירושין, היתה כפולה: מחד, הבטחת תשלום מזונות הקטינים כפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי על ידי המוסד לביטוח לאומי, ומאידך, אי תשלום המזונות על ידי האב. אפשרות זו מסבירה מדוע אין למצוא במסגרת הסכם הגירושין כל הסכמה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי או ויתור גורף של האם על מזונות הקטינים.
כעולה מלשון הסכם הגירושין, הצדדים הסכימו, כי האב לא ישלם מזונות לקטינים כיון שהאב קיבל באותה עת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. לכן, לכל היותר ניתן לפרש את הסכמת האם כהסכמה מצומצמת לאי תשלום מזונות קטינים בתקופה שהאב קיבל הבטחת הכנסה, ולא כויתור גורף על זכאותה למזונות מהאב. קרי, כאשר האב משתכר או מקבל קצבת נכות, לא היה כל ויתור מצד האם.
קראו עוד בתחום:
טענות האב כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הועלו לראשונה למעלה מעשר שנים לאחר מתן פסק הדין, וגם דבר זה מדבר בעד עצמו. בהתנהגותם גילו הצדדים, שניהם, דעתם כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ממשיך לחול עליהם גם לאחר אישור הסכם הגירושין בבית הדין הרבני, ובמקביל כי סעיף המזונות בהסכם הגירושין לא חל הלכה למעשה. במצב עניינים זה אין כל מניעה ליתן לאם פסק דין הצהרתי כמבוקש על ידה.
סמכות שיפוט
בית המשפט המחוזי דן ופסק בתביעתם הראשונית של הקטינים למזונותיהם. לכן, לא היה מוסמך בית הדין הרבני לאשר את פסק הדין בעניין מזונות הקטינים, מכוח עקרון הסמכות הנמשכת: "עקרון הסמכות הנמשכת נועד - מעיקרו - להקנות סמכות לביטולה או לשינויה של החלטה קודמת, וזאת עקב שינוי שחל בנסיבות שההחלטה הראשונה יסדה עצמה עליהן. החלטות בנושאים של מזונות והחזקת ילדים - על-פי עצם טיבן - נתונות הן לשינוי, אשר-על-כן זכות הפניה לבית המשפט לשינויין טבועה בהן-עצמן. באה ההלכה וקבעה, כי תביעה לשינוי תעלה ותבוא לפני אותה ערכאת שיפוט שנתנה את ההחלטה המקורית".
כאמור, לא ברור במסגרת איזו תביעה אושר הסכם הגירושין, והאם במוקד הדיון בבית הדין עמדה סוגיית הגט בין הצדדים כאשר במסגרת הדיון בסוגיה זו הגיעו הצדדים לשורת הסכמות הנוגעות, בין היתר, גם למזונות הקטינים. ברי כי הסכמות אלו, שהעיקרית והמרכזית שבהן היא ההסכמה כי יוסדר הגט בין הצדדים, אינן באות בגדרי הסמכות הנמשכת ואין בהן כדי לקטוע את הסמכות שרכש בית המשפט המחוזי לדון במזונות הקטינים. בנוסף, הקטינים לא היו צד להתדיינות בבית הדין וכעולה מדברי האב בסיכומיו, וכאמור לא התקיים דיון לגופו של עניין במזונותיהם.
קראו פסקי דין בתחום:
- החלטה בבבקשה לדחיית תביעת משמורת בגין העדר סמכות
- שאלת סמכות בית המשפט עקב הגשת תביעת גירושין כרוכה
- סמכות השיפוט לעניין הנושאים שנכרכו בתביעת הגירושין
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק מ.א. 1820/96 מיום ה’ בשבט התשנ"ז 13.1.97 עומד בתוקף. גם אם ייאמר כי פסק דינו של בית הדין הרבני חל, אכיפתו מנוגדת לתקנת הציבור. חוזה בין ההורים, הפוטר הורה מכל אחריות כלפי ילדו בכל הנסיבות על שינוייהן האפשריים ואשר תוצאתו המסתברת היא פגיעה משמעותית בקטין ובזכויותיו, יכול שייפסל מטעמים שבתקנת הציבור.
סעיף הפוטר אב מתשלום מזונות קטינים במסגרת הסכם גירושין, כדוגמת הסעיף שבתביעה דנן, הוא מסוג הסעיפים שבתי המשפט יתערבו בהם. כשם שקטין אינו כבול להסכם שבו סעיף פטור ממזונותיו, והוא רשאי להגיש תביעה עצמאית לאחר שאושר הסכם הגירושין, כך גם מתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין הכולל הוראה הפוטרת אב מחיוב במזונות קטינים לא ישפיע על פסק דין קודם המחייב במזונות. בעניינינו, הצדדים פעלו על פי פסק הדין הקודם, כאשר לאב תמיד היתה פתוחה הדרך להגיש תביעה להפחתת מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי.
לסיכום,
התביעה מקבלת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן ביום ה’ בשבט התשנ"ז 13.1.97 במ.א. 1820/96 עומד בתוקף. ההחלטת ביה"ד הרבני מיום י’ בניסן התשס"ח 15.4.08 בטלה.
