האם גבר ואישה רשאים לעתור לביטול הסכם גירושין משום שמדובר בהסכם למראית עין, וזאת כאשר מטרת ההסכם הייתה להבריח רכוש מנושים? סגנית הנשיא, שושנה ברגר, דנה בסוגיה זו במסגרת תמ"ש (חי') 6580/04. השופטת הזכירה בפסק דין זה את הפסיקה הרלבנטית אשר קובעת כי הסכם אשר נועד להבריח מנושים רכוש איננו הסכם למראית עין בהכרח.
במישור הפנימי, ייתכן וההעברה בין בני הזוג הייתה אמיתית, גם אם תוצאותיה יצרו הברחת רכוש. השופט טל קבע אף הוא כי לא מדובר באופן ברור ומוחלט בהסכם גירושין למראית עין בלבד.
"נניח כי אדם מעוניין להתגרש מאשתו ולשם כך הזוג מחליט על העברת נכסים מסוימים מהגבר לאשתו", כותב טל, "האם כאשר הבעל ממהר להעביר את הנכסים, בטרם יניחו הנושים את ידיהם עליהם, האם מדובר בהברחת נכסים?". ובכן, השופט ציין כי מדובר במקרה זה בהעברה אמיתית, במסגרת גירושין, אשר הבהילות נועדה להקדים את הנושים אך לא להבריח את הרכוש. דהיינו, הנושים לא יוכלו לבקש את ביטול ההעברה לפי טענת הסכם גירושין למראית עין מכוח פקודת פשיטת הרגל (או כל דין אחר).
קראו עוד בתחום:
- תלות אובססיבית הביאה להגשת תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין
- האם הסכם גירושין יבוטל לאחר גילוי בגידה?
- ויתור מרצון על סעיפים בהסכם גירושין, האמנם?
- תביעה לביטול מתנה בין בני משפחה - מתנה במקרקעין ללא הסכם בכתב
במקרה דנן, בית המשפט הבדיל בין הטענה כי מדובר בהסכם הגירושין אשר נחתם בין הצדדים היה למראית עין בלבד, לבין הטענה כי ההסכם נועד לאפשר הברחת נכסים. למעשה, במעגל הפנימי בין הגבר לאישה, ההעברה לא הייתה למראית ולא למראית עין.
הצדדים אכן התכוונו לעשות את אותה הפעולה ולא גרמו לצד האחר אשר כבול בהסכם לחשוב אחרת. למעשה, פערי הידיעה היו רק כלפי הנושים (צד ג'). אי לכך, היות וההעברה הייתה אמיתית, מה לה ולטענת הברחה. ההתמקדות במקרים אלו איננה בחוזה ובתוכנו אלא בפער הכוונות בין הצדדים במועד כריתתו. יודגש כי אי ביצוע העברת זכויות במרשם המקרקעין, לפי הסכם גירושין, אינו משפיע על התוצאה.
הוכחת מרמה – נטל מוגבר
בפסק דין אשר ניתן בתא"ק (נתניה) 15077-02-10 - הילה דיין נ' בנק לאומי לישראל, הנושים טענו כי הסכם ממון אשר נערך בין התובעת לבין בעלה לשעבר נועד להבריח נכסים והינו הסכם למראית עין בלבד. הנושים הציגו למעשה טענות מרמה כנגד האישה.
בית המשפט דחה טענות אלו וקבע כי זכויותיה של האישה לפי הסכם הממון ירשמו כדין. בפסק הדין צוין כי נושה הטוען לטענת מרמה, נדרש להתמודד עם נטל הוכחה מוגבר.
"בעניין נטל הראיה נקבע לאחרונה, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשויה להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. כך, כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, גם טענות בדבר פיקטיביות של עסקה, המשיקות לטענת מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת", נכתב בפסק הדין.
