גירושין עלולים להיות הליכים מורכבים מבחינה משפטית. קל וחומר הם מסובכים כאשר מעורבים בהם ילדים, בגידות ורומנים מחוץ לנישואין. בתי הדין הדתיים בישראל הינם בעלי סמכות בלעדית בנושאים של הליך גירושין ונישואין. אי לכך, גם יהודים חילוניים בישראל כפופים להלכות דתיות מסוימות כגון גט, ממזרות, מזונות וכדומה.
לעיתים, ההלכות היהודיות מתיישבות באופן מושלם עם העקרונות הליבראליים והשוויוניים. לדוגמא, חובת אב לזון את ילדיו גם כאשר הוא מתכחש אליהם. עם זאת, בעניינים הנוגעים לממזרות, מתנגשים לא אחת עקרונות הדת עם עקרונות החברה החילונית.
ילד אשר נולד לאישה נשואה, שלא מבעלה, מוכתם מיד כממזר. ממזרות הינה "גיבנת" אשר מלווה את הילד בהמשך חייו, הן בנישואיו והן במותו. על פי ההלכה היהודית, ממזר איננו יכול להינשא אלא לממזרית או לגויה. הרבנות הראשית אף מנהלת מעקב אחר הממזרים בישראל וכיום עומד מספרם על כ-40,000. פעמים רבות, בית המשפט יימנע מלהורות על ביצוע בדיקת סיווג רקמות, לשם קביעת אבהות, וזאת כאשר ישנו חשש ממזרות.
כיצד אפוא ניתן להתייחס למקרה בו ישנה חשש לממזרות מצד אחד, אך הטעיה בנוגע לאבי הילדה במועד הגירושין השפיעה באופן מהותי על חלוקת רכוש? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי.
האישה בגדה והגבר העביר רכוש לילדה שאינה שלו
בשנת 1992 נחתם בין בעל ואישה הסכם גירושין אשר הסדיר את פרידתם מבחינת הילדים והרכוש. במסגרת ההסכם החליטו ההורים, אשר בבעלותם ערב גירושיהן לאחר כ-15 שנה היו שלושה בניינים בתל אביב, להעביר בעלות בבניינים לילדיהם, בניין לכל אחד.
קראו גם:
- ביטול הסכם גירושין מחמת הטעיה עושק ותרמית
- מה גובר, הסכם גירושין שאושר ברבני או פסק דין במחוזי?
- גירושין ללא הסכמה באמצעות SMS
- תביעת משמורת בין חרדים - האם סמכות לבית המשפט לענייני משפחה?
כעבור כ-18 שנה, הגיש האב לפתע תביעה ובה ביקש ביטול הסכם גירושין. האב טען כי הוא השיג ראיות חותכות לכך שאחת מהבנות אשר הועבר אליה בניין במסגרת הסכם הגירושין איננו בתו והיא תוצאה של רומן אותו ניהלה אשתו לשעבר עם גבר זר במהלך הנישואין.
לטענתו, הוא הוטעה לחשוב כי מדובר בבתו הביולוגית ובמידה והוא היה יודע את האמת באופן מוחלט, לעולם לא היה נערך הסכם הגירושין כפי שנערך. האם ובתה טענו כי יש לדחות את התביעה וזאת בשל מרוץ ההתיישנות.
האם התביעה התיישנה?
הנתבעות טענו כי חלפו שנים רבות מאז נערך הסכם הגירושין וכן כי לא מדובר ב"חשד חדש" שכן כבר שנת 1991, בדיון על מזונות הילדים, טען התובע כי הנתבעת אינה בתו. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענת הנתבעות וקבע כי יש לדחות את התביעה. הגבר לא אמר נואש והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. לשמחתו, ערעורו התקבל ובית המשפט המחוזי הורה לבית המשפט לענייני משפחה לדון בסוגיה לגופה.
הגבר טען בערעור כי בשנת 1991 הוא העלה "חשדות" בנוגע לאבהותו על הקטינה, אך חשדותיו הוכחשו על ידי אשתו לשעבר מכל וכל. יתרה מכך, האם הכחישה זאת אף בפני בית המשפט בדיונים על הסכם הגירושין ומזונות הילדים. עם זאת, לטענתו, חקירה אשר נעשתה על ידו בשנים שלאחר ההסכם העלתה ממצאים חדשים.
המערער טען כי האם מספרת לבתה כי הוא אינו אביה, ואף הבת, כאשר היא מדברת איתו, אומרת לו שהוא אינו אביה ואביה הביולוגי הוא מאהבה של אשתו לשעבר. זאת ועוד, הגבר השיג גם קלטות (באמצעות חוקרים פרטיים) אשר מוכיחות טענותיו אלו.
קראו עוד בתחום זה:
- חשש ל"ממזרות" בדין השרעי, האם תיערך בדיקת האבהות?
- מערכות יחסים עם אנשים אחרים כאשר בני זוג "ידועים בציבור"
- בגדה בבעלה ודורשת פיצויים על גירושין חד צדדיים
לטענת המערער, חל במקרה זה סעיף 7 לחוק ההתיישנות. סעיף זה קובע כי במקרים של הונאה או תרמית, מרוץ ההתיישנות חל ממועד גילוי התרמית ולא ממועד ביצועה. לדבריו, סעיף זה דורש ידיעה "ממשית וסובייקטיבית" לגבי תרמית, ידיעה אשר לא הייתה בידיו בשנת 1991. למעלה מכך, האישה הכחישה טענות אלו מכל וכל, ורק לאחר החתימה על הסכם הגירושין "יצא המרצע מן השק".
בית המשפט המחוזי קיבל טענות אלו ועל כן התקבל הערעור. "חתימתו של המערער על הסכם הגירושין התקבלה בכפוף להצהרותיה של המשיבה בפניו בדבר העובדה כי בתה הינה בתו", נכתב בפסק הדין, "אי לכך, לא ניתן לומר כי ידיעתו של המערער בשנת 1991 הינה בגדר ידיעה ממשית וסובייקטיבית. המתחילה את מרוץ ההתיישנות".
