חלוקת רכוש בעת גירושין יכולה להיות במסגרת עריכת הסכם גירושין. לעיתים, אחד הצדדים מבקש לבטל את ההסכם בשלב מאוחר יותר. להלן דוגמא למקרה כאמור. עסקינן בתביעה לביטול הסכם גירושין מחמת הטעיה עושק ותרמית. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1995 ובמהלך חודש מרץ 2007 החלו לעבור הליך גירושין. מנישואים אלו נולדו לצדדים שני ילדיהם. מעת שגבה הר בין הצדדים ואחר שבאו לכלל הבנה כי ראוי שתיפרד דרכם, חתמו הצדדים, ביום 30.1.07, על הסכם גירושין המסדיר את כלל המחלוקות שבניהם לרבות ענייני מזונות ילדים, המשמורת וחלוקת הרכוש.
ביום 5.2.07 אושר הסכם הגירושין על ידי בית משפט זה וניתן לו תוקף של פסק דין. ביום 11.6.07, כשלושה חודשים לאחר גירושי הצדדים, הגיש התובע את תביעתו הנוכחית ובה עתר לביטול הסכם הגירושין מחמת פגמים שנפלו בכריתתו שעיקרם - הטעיה עושק ותרמית.
המניעות בביטולו של הסכם גירושין לאחר ביצוע הגירושין
הסכם גירושין אינו ניתן, על דרך הכלל, להפרדה לחלקים, שכן הסכם זה כולל מעצם טיבו וטיבעו התחייבויות השלובות זו בזו. אין ספק כי עיקרו של הסכם גירושין וממון הכולל, בין השאר, את הסכמת הצדדים להתגרש מקוים עם מתן הגט. ממילא אחר סידור הגט אין מקום לבטל את ההסכם שכן עיקרו קוים ולא ניתן להשיב המצב לקדמותו.
לכאורה די באמור על מנת לדחות תביעתו של התובע, שכן בנדון ביקש התובע לבטל את הסכם הגירושין אך ורק לאחר שבוצע עיקרו - הצדדים התגרשו זה מזה בגט פיטורין ומשמורת הקטינים הועברה לידי הנתבעת. מעת שניתן הגט והנתבעת לא סירבה לקבלו, מנוע התובע, אחר שקיבל את חפצו בניתוק קשר הנישואין שבינו לבין הנתבעת, לבוא ולנסות לקצץ בחיוביו שלו על פי אותו הסכם. התנהגות זו לא זו בלבד שהיא לוקה בחוסר תום לב אלא שהיא איננה אפשרית נוכח קביעת ביהמ"ש הנזכרת כי הסכם גירושין הינו הסכם בעל התחייבויות שלובות אשר לא ניתן לנתק ביניהן - לקיים האחת ולדחות האחרת.
קראו עוד בתחום:
- ביטול הסכם ממון שלא אושר על פי דין
- מה ניתן להכיל בהסכם ממון
- שינוי הסכם ממון
- האם בית המשפט יכול לאשר פסק בורר שניתן על ידי רב לפני שבע שנים?
על אף האמור, אין באמור לעיל כדי למנוע ביטולו של הסכם גירושין באופן כולל על כל תניותיו למרות ביצוע עיקרו וגירושי הצדדים, וזאת כאשר נפלו פגמים חמורים בכריתתו אשר עיקרם פגיעה ברצונו החופשי של המתקשר בהסכם. כאשר כל הורתו של ההסכם נגועה בפגמים ברצונו של המתקשר, בין אם הם נובעים מחמת הטעיה או תרמית ובין אם מחמת עושק וכפיה, או- אז אפשר שביהמ"ש ימצא בנסיבות מסוימות כי יש מקום לביטול ההסכם בכללותו, חרף ההשלכה אשר אפשר שתהא לדבר על מעמדו ותקפותו של הגט בבית הדין הרבני.
ביטול הסכם אשר קיבל תוקף פסק דין
לפסק דין המעניק תוקף להסכמה שגובשה בין בעלי דין כמה פנים – האחד פן חוזי, שהרי הורתו בהסכמות הצדדים, והאחר פן מוסדי- שיפוטי, שכן מעת שאושר על ידי הערכאה השיפוטית נמסך בו אף תוקפו של פסק דין. היסוד החוזי העומד בבסיסו של פסק דין שניתן בהסכמה אינו פוגם בסופיותו של ההליך, היפוכו של דבר, בית המשפט הבהיר לא אחת כי תכונתם המרכזית של הסכמי פשרה הינה סופיותם. על המבקש לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל להצדקת ביטולו.
לעקרון הסופיות מישנה תוקף בעניינם של הסכמי ממון וגירושין וזאת בשל דרישת הכתב הנוגעת לעריכתם והסדרת הליך אישורם בפני בית המשפט . אם עיקר מטרת אישורו ומתן תוקף של פסק דין להסכם בהליכים אזרחיים רגילים הינה ליצור מניעות מן הצדדים לחזור ממנו ולאפשר את מימושו בהליכי הוצל"פ הרי שלאישורו של הסכם גירושין, אשר ההליך הנוגע לו הוסדר ע"י המחוקק בחוק יחסי ממון בין בני זוג, מטרה נוספת והיא - להבטיח כי תהא גמירות דעת לצדדים לו וכי עריכתו לא תהא מחמת לחץ או השפעה בלתי הוגנת מכל סוג שהוא או מחמת שאר "מרעין בישין" הפוגמים בתוקפו של חוזה.
חובת אישורו של הסכם גירושין בבית המשפט בנוכחות הצדדים הינה, איפוא, בעלת משמעות רבה, נוכח גמירות דעתם של הצדדים המובטחת במנגנון אישור ההסכם.
האם נפל פגם מהותי בהסכם?
כאשר העילה לביטול נעוצה בפגם הקשור להסכם עצמו על המבקש להגיש תביעה עצמאית לביטול ההסכם שעילתה הפגם שהתגלה בהסכם, ואולם כאשר העילה לביטול הינה פגם בהליך השיפוטי אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם על המבקש לנקוט בהליכי ערעור. בכתב תביעתו טוען התובע לפגמים ב"פן ההסכמי" של ההסכם אותו הוא מבקש לבטל ואין הוא טוען לפגם ב"פן השיפוטי", מטעם זה אף נקט בדרך של הגשת תביעה להבדיל מפתיחת הליכי ערעור.
והנה באופן מפתיע העלה התובע בסיכומיו טענות שעניינן פגמים בהליך אישורו של הסכם הגירושין, ועיקרן שביהמ"ש לא וידא כנדרש שאכן התובע חתם על ההסכם מתוך רצונו החופשי ובהבינו את משמעות תניותיו, טענות אלו לא בא זיכרן בכתב תביעתו.
קראו גם:
- אח יפצה את אחיו בגין לשון הרע
- האם הולכה שולל וחתמה על הסכם וויתור על חלקה בדירה המשותפת
- תוקפו של הסכם על שוויה של דירה משותפת אשר לא הובא לאישור בית המשפט
מיד יאמר כי דין טענותיו אלו של התובע להדחות על הסף הן מהטעם שמקומן, כאמור, בהליך ערעור על פסק הדין ולא בתובענה לביטול הסכם, והן מהטעם כי מדובר בשינוי חזית ובטענה חדשה אשר הועלתה אך ורק בסיכומיו כאשר הצד שכנגד לא נתן הסכמתו להרחבת החזית.
המבקש לבטל פסק דין המושתת על הסכם חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם, כזה העשוי להביא לביטול ההסכם ע"פ דיני החוזים, דוגמת – תרמית, טעות, הטעיה, כפיה, וכיוצ"ב .
כפיה ועושק
סע’ 17 לחוק החוזים מאפשר ביטולו של הסכם שנכרת מחמת הכפיה, ובלשונו - מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. הטוען לכפיה נדרש להוכיח, נוסף לעצם מעשה הכפיה והיותו פרי מעשיו של הנתבע או מי מטעמו, אף את הקשר הסיבתי בין המעשה לבין כריתת ההסכם.
סע’ 18 לחוק החוזים מאפשר ביטולו של הסכם אם זה נכרת מחמת עושק, ובלשונו - "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". שלושה יסודות עומדים בבסיסה של עילת העושק – א. מצבו הירוד של העשוק - מחמת מצוקתו, חולשתו השיכלית או הגופנית, או חוסר נסיונו. ב. קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרותו של העשוק בהסכם. ג. היותו של ההסכם - בלתי סביר וחורג מן המקובל .התנאים הנזכרים הינם מצטברים והנטל להוכחתם מוטל על הטוען להם.
נטל משמעותי ביותר מוטל על המבקש לבטל הסכם ממון מחמת העושק או מחמת הכפיה נוכח הליך האישור הנזכר ונוכח מהותם המיוחדת של יחסי בני הזוג שכן דרך העולם מלמדת כי לעיתים מוכן צד לוותר ויתורים משמעותיים על מנת לקנות חרותו ולהשתחרר מקשר הנישואין עם בן זוגו.
בענייננו, לא עלה בידו להוכיח התקיימותו של אף אחד מהיסודות הנזכרים של עילת הביטול מחמת כפיה ו/או עושק. התובע לא הראה כל קשר סיבתי בין מצבו הנפשי וחרדתו לבין עצם עריכת ההסכם. התובע לא הציג חוות דעת רפואית ולא עתר למינוי מומחה רפואי על מנת להוכיח כי מצבו הנפשי מנע ממנו לבחון כראוי את תנאי ההסכם עליו חתם ו/או כי היה במצב מצוקה השולל ממנו את ישוב הדעת.נראה, איפוא, כי בטענות התובע באשר למעשה סחטנות של הנתבעת כלפיו בעניין נסיון התאבדותו בעבר אין ממש.
גם בטענתו של התובע כי אולץ לחתום על הסכם הגירושין בשל רצונו העז להתגרש מהנתבעת וחששו כי לא תקבל מידיו את הגט באם לא יעמוד בדרישותיה - אין ממש. בית המשפט הבהיר, בפסיקה עיקבית, כי אין לראות ברצונו של צד להשתחרר מקשר הנשואין משום עילה המצדיקה ביטולו של הסכם בשל תנאיו המקפחים.
גם לטענתו של התובע, לפיה לא היה באפשרותו לבחון את ההסכם באמצעות עורך דין מטעמו, לא נימצאו תימוכין. היפוכו של דבר, הוכח כי ההסכם לא נחתם בפגישה הראשונה שנערכה אצל עו"ד ל. וכי נערכו לפחות ארבע פגישות כאשר בין לבין תיקן התובע את טיוטת הסכם פעמים רבות תוך שהוא נעזר, כך לגירסתו, בחברים שונים .
אף את היסוד השלישי הנדרש להוכחת טענת עושק, היינו - היותו של ההסכם בלתי סביר וחורג מן המקובל, לא עלה בידי התובע להוכיח, שכן בדיקתן של תניות ההסכם אינה מלמדת כלל ועיקר על חריגה מן המקובל. כך שיעור המזונות בו חויב הנתבע, בסך 1575 ₪ לחודש עבור כל קטין ובסה"כ 3150 ₪ לשני ילדיו הקטינים, אינו חורג מן הפסיקה המקובלת ונראה סביר ביחס להשתכרותו של התובע המגיעה לטענתו שלו לסך של כ - 7000 ₪ ולטענת התובעת אף מעבר לכך – לסך של כ- 9000 ש"ח.
הטעיה, האמנם?
טענה של הטעיה נשענת על האמור בס’ 15 לחוק החוזים, אשר זו לשונו: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעוהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" - לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". מקובל לראות בעילת ההטעיה כנושאת "קשר סיבתי כפול" בין הטעות להתקשרות בחוזה ובין ההטעיה לבין הטעות.
שאלת הטעות ו/או ההטעיה הינה שאלה שבעובדה ועל הטוען לה לבסס את התשתית העובדתית לכל אחד מתנאי הסעיפים. החובה להוכחת הטעות והקשר הסיבתי שבין ההטעיה לבין ההתקשרות בהסכם מוטלת, אפוא, על שכמו של התובע (לעניין הנטל העובדתי הרובץ על הטוען לטעות ו/או הטעיה.
לטענת התובע הוא הוטעה ע"י התובעת ובאת כוחה, עורכת הדין ו. ל., לחשוב כי זו האחרונה מייצגת את שני הצדדים לצורך עריכת הסכם הגירושין וכי היא נותנת דעתה לאינטרס של כל אחד מהם, דבר שהסתבר בסופו של יום כמצג שוא שכן העוה"ד ל. יצגה את הנתבעת בלבד. לא זו בלבד שלא עלה בידי התובע להוכיח כי עוה"ד ל. הציגה לפניו מצג לפיו היא מייצגת את שני הצדדים אלא שאף לא הוכח כי מצג זה הוא שהביא אותו להתקשרות בחוזה .
לסיכום,
התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת העילות הנטענות על ידו לביטול הסכם הגירושין . דרכו של התובע בניהול תביעתו הנוכחית, לרבות הסתירות הרבות שנמצאו בטענותיו ושינויי החזית התכופים בתצהיריו ולבסוף אף בסיכומיו, נגועה בחוסר תום לב והיא מצדיקה את חיובו בהוצאות לדוגמה.
