ת"א 20567-09-10
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי יש לבטל חוזה מתנה בין התובעת, אישה ערירית המתקרבת ל-80, ובין הנתבע, אדם אותו הכירה התובעת לפני שנים ואשר סייע לה במידה זו או אחרת במהלך חייה. יצוין כי מדובר בהסכם מתנה אשר נערך לטובת הנתבע, ע"י עורך דין מטעמו, אשר טיפל עבורו בעניינים משפטיים רבים נוספים. במסגרת הסכם המתנה, העבירה התובעת את זכויותיה באחת משלושת דירותיה בירושלים לטובת הנתבע. בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי דין חוזה המתנה להתבטל.
ראשית, נקבע כי מדובר בחוזה מתנה אשר מהווה עסקה במקרקעין לפי סעיף 6 לחוק המקרקעין. סעיף 7(א) לחוק המקרקעין קובע כי כאשר מדובר בעסקה במקרקעין, כל אימת שהעסקה איננה נגמרת ברישום, העסקה לא הושלמה כדין. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי העסקה להעברת הזכויות בדירה לטובת הנתבע לא הסתיימה ברישום ועל כן חלו על ההסכם הוראות סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין. דהיינו, מדובר למעשה בהתחייבות לעשות עסקה.
קראו עוד בתחום:
- הסכם מתנה לא יבטל צוואה הדדית
- כסף לאחר החתונה - מתנה או הלוואה?
- מתנה לאחר פטירה שלא במסגרת צוואה
- תביעה לביטול הסכם מתנה - יורש פוטנציאלי
סעיף 5 לחוק המתנה קובע כי ישנם מספר תנאים אשר מאפשרים לנותן המתנה לחזור בו מהתחייבויותו. המבקשת במקרה דנן ביקשה להסתמך על התנאי אשר קובע כי נותן המתנה רשאי לחזור בו מהתחייבות במידה והחזרה הייתה מוצדקת של "התנהגות מחפירה" של מקבל המתנה, כלפיו או כלפי בן משפחתו. בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענותיה של התובעת ולקבוע כי היא לא הייתה מודעת למהותו של המסמך עליו היא חתמה, ובכל מקרה יש לבטלו בגין פגם בכריתתו.
הסכם המתנה דומה לצוואה
התובעת הובאה למשרד עורך דינו של הנתבע, אשר טיפל עבורו בעסקה, וזאת כאשר הנתבע נוכח בחדר. אכן, לא מדובר בצוואה, אך עסקינן בחוזה מתנה אשר דמה במהותו לצוואה. אי לכך, העובדה כי הנתבע נכח בחדר בעת עריכת החוזה, והעובדה כי החוזה נערך על ידי עורך דין מטעמו של הנתבע (ואשר טיפל עבורו בנושאים משפטיים רבים לאורך השנים), הקרינו על טיבו של ההסכם.
סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה (שאינה צוואה בעל פה) מזכה את מי שהיה עד לעשייתה, או מי שערך אותה, דינה להתבטל. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי היה בנוכחותו של הנתבע במעמד עריכת הסכם המתנה כדי לעורר קושי מבחינת קבילותו של ההסכם. קושי זה בא לידי ביטוי גם בעובדה כי עורך הדין אשר ערך את ההסכם היה מקורב לנתבע.
האישה טענה – התכוונתי להעביר בצוואה ולא באופן מיידי
התובעת טענה בבית המשפט כי היא אכן התכוונה, לאחר אריכות ימיה ושנותיה, להוריש את הדירה לנתבע. עם זאת, לא היה בכוונתה להעביר את הדירה לנתבע לאלתר. בית המשפט קבע כי מדובר בטענה הגיונית, קל וחומר בהתחשב בעובדה כי הדירה לא הייתה פנויה במועד עריכת ההסכם (במקום התגוררו אחיה של התובעת ואשתו).
עורך דינו של הנתבע טען כי יש להכיר בקבילותו של ההסכם וזאת משום שהוא הסביר לתובעת את השלכותיו ומשמעויותיו. בית המשפט קבע כי גם אם היה ניתן לקבל טענה זו, ברור לכל כי התובעת "לא הבינה היטב את משמעות הדברים", ובעיקר את העובדה כי "לפי ההסכם אין היא יכולה לחזור בה ממתנתה".
לסיכום,
בית המשפט קבע כי טענתה של התובעת לביטול הסכם המתנה דינה להתקבל. בפסק הדין נכתב כי ניכר שהתובעת לא ירדה לעומקו של החוזה ולא הבינה את משמעויותיו עד תום. המסמך המדובר לא השתכלל אפוא לכדי חוזה, וזאת בגין העדר גמירות דעת מצד התובעת. יתרה מכך, בית המשפט ציין כי גם אם היה עולה בידיו של הנתבע להוכיח את גמירות הדעת האמורה, אזי ניתן היה לבטל את החוזה מחמת הטעיה או טעות, וזאת לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי).
